צמצום חגי הכנסייה
במסורת האנגלית, ימי הודיה וטקסי הודיה דתיים מיוחדים הפכו לחשובים במהלך הרפורמציה האנגלית בתקופת שלטונו של הנרי השמיני ובתגובה למספר רב של חגים דתיים בלוח השנה הקתולי. לפני 1536 היו 95 חגי כנסייה, בתוספת 52 ימי ראשון, שבהם נדרשו אנשים להגיע לכנסייה ולהימנע מעבודה ולעיתים לשלם עבור חגיגות יקרות. הרפורמות של 1536 צמצמו את מספר חגי הכנסייה ל-27, אך כמה פוריטנים רצו לבטל לחלוטין את כל חגי הכנסייה, כולל חג המולד וחג הפסחא. החגים היו אמורים להיות מוחלפים בימים שנקראו במיוחד ימי צום או ימי הודיה, בתגובה לאירועים שהפוריטנים ראו בהם מעשי השגחה מיוחדים. אסונות בלתי צפויים או איומי שיפוט מלמעלה קראו לימי צום. ברכות מיוחדות, שנתפסו כבאות מאלוהים, קראו לימי הודיה. לדוגמה, ימי צום הוכרזו בשל בצורת ב-1611, שיטפונות ב-1613, ומגפות ב-1604 וב-1622. ימי הודיה הוכרזו בעקבות הניצחון על הארמדה הספרדית ב-1588 ובעקבות הצלתה של המלכה אן ב-1705. יום הודיה שנתי יוצא דופן החל ב-1606 בעקבות כישלון מזימת אבק השריפה ב-1605 והתפתח ליום גאי פוקס ב-5 בנובמבר.