הצרפתים פלשו לאלג'יריה ב-1830. תחת פיקודו של המרשל בוז'ו, שהפך למושל הכללי הראשון של אלג'יריה, הכיבוש היה אלים ומסומן במדיניות של "אדמה חרוכה" שנועדה לצמצם את כוחם של השליטים המקומיים, הדיי, וכללה טבח, מעשי אונס המוניים וזוועות אחרות.
לאחר העובדות, המשיך בוליבר למשול בסביבה דלילה, כשהוא נצור על ידי סכסוכים סיעתיים. התקוממויות התרחשו בגרנדה החדשה, בוונצואלה ובאקוודור במהלך השנתיים הבאות. הבדלנים האשימו אותו בבגידה בעקרונות הרפובליקניים וברצון לכונן דיקטטורה קבועה. גרן קולומביה הכריזה מלחמה נגד פרו כאשר הנשיא הגנרל לה מאר פלש לגואיאקיל. הוא הובס מאוחר יותר על ידי המרשל אנטוניו חוסה דה סוקרה בקרב פורטטה דה טארקי, ב-27 בפברואר 1829. סוקרה נהרג ב-4 ביוני 1830. הגנרל חואן חוסה פלורס רצה להפריד את המחוזות הדרומיים (קיטו, גואיאקיל ואסואי), הידועים כמחוז אקוודור, מגרן קולומביה כדי להקים מדינה עצמאית ולהפוך לנשיאה הראשון. ונצואלה הוכרזה כעצמאית ב-13 בינואר 1830 וחוסה אנטוניו פאאס שמר על נשיאות אותה מדינה, כשהוא מגרש את בוליבר.
ב-20 בינואר 1830, בעוד חלומו מתפרק, נשא בוליבר את נאומו האחרון לאומה, והודיע כי יפרוש מנשיאות גרן קולומביה. בנאומו, בוליבר המיוסר הפציר באנשים לשמור על האיחוד ולהיזהר מכוונותיהם של אלו שדגלו בהפרדה.
כנער, לינקולן לקח אחריות על מטלות, ונהג לתת לאביו את כל הכנסותיו מעבודה מחוץ לבית עד גיל 21. לינקולן היה גבוה, חזק ואתלטי, והפך למיומן בשימוש בגרזן. הוא זכה למוניטין של כוח ותעוזה לאחר שניצח בקרב היאבקות את המנהיג הנודע של הבריונים המכונים "נערי קלריס גרוב".
במרץ 1830, מחשש להתפרצות נוספת של מחלת החלב, כמה מבני משפחת לינקולן המורחבת, כולל תומאס, עברו מערבה לאילינוי, מדינה חופשית, והתיישבו במחוז מייקון.
בוליבר התפטר סוף סוף מהנשיאות ב-27 באפריל 1830, מתוך כוונה לעזוב את המדינה לגלות באירופה. הוא כבר שלח לפניו לאירופה כמה ארגזים שהכילו את חפציו וכתביו, אך הוא מת לפני שהפליג מקרטחנה.
בילדותו, דאגלס נחשף למספר דרשות דתיות, ובנעוריו שמע לעיתים את סופיה אולד קוראת בתנ"ך. עם הזמן, הוא החל להתעניין באוריינות; הוא החל לקרוא ולהעתיק פסוקים מהתנ"ך, ובסופו של דבר התנצר.
עם מותו של ג'ורג' הרביעי בשנת 1830, אחיו הצעיר המלך ויליאם הרביעי שכר את אדוארד בלור כדי לסיים את העבודה.
עד תקופה זו, מוחמד עלי כבר נע לקראת הקמת מדינה עצמאית, דבר שביטא לראשונה בשנת 1830, על ידי יצירת מצב של "חוק וסדר", שבו נוצרים בתוך מצרים יכולים להיות בטוחים, מה שהיה דרך שבה מוחמד עלי הצליח למשוך השפעה מאירופה. הוא החל בהדרגה לחדש יותר מהממשל כדי להחזיק בו יותר השפעה מאשר הסולטאן. הוא הטמיע כוח משטרתי, הידוע בעיקר בקהיר ובאלכסנדריה, שלא תפקד רק כצורה של סמכות על החוק, אלא גם כצורה של משרד תובע ציבורי.
לותאר מאייר נולד בוארל, גרמניה (אז חלק מדוכסות אולדנבורג). הוא היה בנם של פרידריך אוגוסט מאייר, רופא, ואנה בירמן.
בשנת 1830 פלשו הצרפתים לאלג'יריה העות'מאנית.
ב-17 בדצמבר 1830, בגיל 47, מת סימון בוליבר משחפת בקינטה דה סן פדרו אלחנדרינו בסנטה מרתה, גרן קולומביה (כיום קולומביה).
הצרפתים פלשו לאלג'יריה ב-1830. תחת פיקודו של המרשל בוז'ו, שהפך למושל הכללי הראשון של אלג'יריה, הכיבוש היה אלים ומסומן במדיניות של "אדמה חרוכה" שנועדה לצמצם את כוחם של השליטים המקומיים, הדיי, וכללה טבח, מעשי אונס המוניים וזוועות אחרות.
לאחר העובדות, המשיך בוליבר למשול בסביבה דלילה, כשהוא נצור על ידי סכסוכים סיעתיים. התקוממויות התרחשו בגרנדה החדשה, בוונצואלה ובאקוודור במהלך השנתיים הבאות. הבדלנים האשימו אותו בבגידה בעקרונות הרפובליקניים וברצון לכונן דיקטטורה קבועה. גרן קולומביה הכריזה מלחמה נגד פרו כאשר הנשיא הגנרל לה מאר פלש לגואיאקיל. הוא הובס מאוחר יותר על ידי המרשל אנטוניו חוסה דה סוקרה בקרב פורטטה דה טארקי, ב-27 בפברואר 1829. סוקרה נהרג ב-4 ביוני 1830. הגנרל חואן חוסה פלורס רצה להפריד את המחוזות הדרומיים (קיטו, גואיאקיל ואסואי), הידועים כמחוז אקוודור, מגרן קולומביה כדי להקים מדינה עצמאית ולהפוך לנשיאה הראשון. ונצואלה הוכרזה כעצמאית ב-13 בינואר 1830 וחוסה אנטוניו פאאס שמר על נשיאות אותה מדינה, כשהוא מגרש את בוליבר.
ב-20 בינואר 1830, בעוד חלומו מתפרק, נשא בוליבר את נאומו האחרון לאומה, והודיע כי יפרוש מנשיאות גרן קולומביה. בנאומו, בוליבר המיוסר הפציר באנשים לשמור על האיחוד ולהיזהר מכוונותיהם של אלו שדגלו בהפרדה.
כנער, לינקולן לקח אחריות על מטלות, ונהג לתת לאביו את כל הכנסותיו מעבודה מחוץ לבית עד גיל 21. לינקולן היה גבוה, חזק ואתלטי, והפך למיומן בשימוש בגרזן. הוא זכה למוניטין של כוח ותעוזה לאחר שניצח בקרב היאבקות את המנהיג הנודע של הבריונים המכונים "נערי קלריס גרוב".
במרץ 1830, מחשש להתפרצות נוספת של מחלת החלב, כמה מבני משפחת לינקולן המורחבת, כולל תומאס, עברו מערבה לאילינוי, מדינה חופשית, והתיישבו במחוז מייקון.
בוליבר התפטר סוף סוף מהנשיאות ב-27 באפריל 1830, מתוך כוונה לעזוב את המדינה לגלות באירופה. הוא כבר שלח לפניו לאירופה כמה ארגזים שהכילו את חפציו וכתביו, אך הוא מת לפני שהפליג מקרטחנה.
בילדותו, דאגלס נחשף למספר דרשות דתיות, ובנעוריו שמע לעיתים את סופיה אולד קוראת בתנ"ך. עם הזמן, הוא החל להתעניין באוריינות; הוא החל לקרוא ולהעתיק פסוקים מהתנ"ך, ובסופו של דבר התנצר.
עם מותו של ג'ורג' הרביעי בשנת 1830, אחיו הצעיר המלך ויליאם הרביעי שכר את אדוארד בלור כדי לסיים את העבודה.
עד תקופה זו, מוחמד עלי כבר נע לקראת הקמת מדינה עצמאית, דבר שביטא לראשונה בשנת 1830, על ידי יצירת מצב של "חוק וסדר", שבו נוצרים בתוך מצרים יכולים להיות בטוחים, מה שהיה דרך שבה מוחמד עלי הצליח למשוך השפעה מאירופה. הוא החל בהדרגה לחדש יותר מהממשל כדי להחזיק בו יותר השפעה מאשר הסולטאן. הוא הטמיע כוח משטרתי, הידוע בעיקר בקהיר ובאלכסנדריה, שלא תפקד רק כצורה של סמכות על החוק, אלא גם כצורה של משרד תובע ציבורי.
לותאר מאייר נולד בוארל, גרמניה (אז חלק מדוכסות אולדנבורג). הוא היה בנם של פרידריך אוגוסט מאייר, רופא, ואנה בירמן.
בשנת 1830 פלשו הצרפתים לאלג'יריה העות'מאנית.
ב-17 בדצמבר 1830, בגיל 47, מת סימון בוליבר משחפת בקינטה דה סן פדרו אלחנדרינו בסנטה מרתה, גרן קולומביה (כיום קולומביה).
