באפריל 1915 קיבל סטרווינסקי הזמנה מווינארטה זינגר (הנסיכה אדמונד דה פוליניאק) ליצירה תיאטרלית קטנת ממדים שתבוצע בסלון הפריזאי שלה. התוצאה הייתה "רנאר" (1916), שאותה כינה "בורלסקה בשיר ובריקוד".
הצבאות היריבים של וייה ואוברגון נפגשו ב-6–15 באפריל 1915 בקרב סלאיה.
באפריל, כוח המשלוח הים-תיכוני, שכלל את חיל המשלוח האוסטרלי והניו-זילנדי (ANZAC), החל את המתקפה שלו בגליפולי. שני המבצעים הללו נכשלו וצ'רצ'יל נחשב על ידי חברי פרלמנט רבים, במיוחד שמרנים, כאחראי אישית לכך.
ב-19 באפריל 1915 דרש ג'וודט ביי מהעיר ואן לספק לו מיד 4,000 חיילים באמתלה של גיוס. עם זאת, היה ברור לאוכלוסייה הארמנית שמטרתו היא לטבוח בגברים הכשירים של ואן כדי שלא יהיו מגינים. ג'וודט ביי כבר השתמש בצו הרשמי שלו בכפרים סמוכים, לכאורה כדי לחפש נשק, אך למעשה כדי ליזום טבח המוני. הארמנים הציעו חמש מאות חיילים וכסף פטור עבור השאר כדי להרוויח זמן, אך ג'וודט ביי האשים את הארמנים ב"מרד" והצהיר על נחישותו "לרמוס" אותו בכל מחיר. "אם המורדים יורו ירייה אחת", הכריז, "אני אהרוג כל גבר, אישה נוצריים, ו" (תוך הצבעה על ברכו) "כל ילד, עד לכאן".
שני הצדדים ניסו לשבור את הקיפאון באמצעות התקדמות מדעית וטכנולוגית. ב-22 באפריל 1915, בקרב איפר השני, הגרמנים (תוך הפרת אמנת האג) השתמשו בגז כלור בפעם הראשונה בחזית המערבית. מספר סוגי גז הפכו עד מהרה לשימוש נרחב על ידי שני הצדדים, ולמרות שמעולם לא הוכח כנשק מכריע המנצח בקרב, גז רעיל הפך לאחד הזוועות המפחידות והזכורות ביותר של המלחמה.
באפריל 1915, בריגדיר גנרל ל. ס. בלקדן הרצה לקבוצה על מאמץ המלחמה; גארבי תמך בקריאותיו של בלקדן ליותר ג'מייקנים להירשם להילחם עבור האימפריה בחזית המערבית. הקבוצה גם נתנה חסות לערבים מוזיקליים וספרותיים וכן לתחרות נאום בפברואר 1915, שבה זכה גארבי בפרס הראשון.
בלילה שבין ה-23 ל-24 באפריל 1915, הידוע כיום ראשון האדום, אספה הממשלה העות'מאנית וכלאה כ-250 אינטלקטואלים ומנהיגי קהילה ארמנים מבירת האימפריה, קונסטנטינופול, ומאוחר יותר מאלו שבמרכזים אחרים, שהועברו לשני מרכזי מעצר ליד אנגורה (אנקרה).
באפריל 1915 קיבל סטרווינסקי הזמנה מווינארטה זינגר (הנסיכה אדמונד דה פוליניאק) ליצירה תיאטרלית קטנת ממדים שתבוצע בסלון הפריזאי שלה. התוצאה הייתה "רנאר" (1916), שאותה כינה "בורלסקה בשיר ובריקוד".
הצבאות היריבים של וייה ואוברגון נפגשו ב-6–15 באפריל 1915 בקרב סלאיה.
באפריל, כוח המשלוח הים-תיכוני, שכלל את חיל המשלוח האוסטרלי והניו-זילנדי (ANZAC), החל את המתקפה שלו בגליפולי. שני המבצעים הללו נכשלו וצ'רצ'יל נחשב על ידי חברי פרלמנט רבים, במיוחד שמרנים, כאחראי אישית לכך.
ב-19 באפריל 1915 דרש ג'וודט ביי מהעיר ואן לספק לו מיד 4,000 חיילים באמתלה של גיוס. עם זאת, היה ברור לאוכלוסייה הארמנית שמטרתו היא לטבוח בגברים הכשירים של ואן כדי שלא יהיו מגינים. ג'וודט ביי כבר השתמש בצו הרשמי שלו בכפרים סמוכים, לכאורה כדי לחפש נשק, אך למעשה כדי ליזום טבח המוני. הארמנים הציעו חמש מאות חיילים וכסף פטור עבור השאר כדי להרוויח זמן, אך ג'וודט ביי האשים את הארמנים ב"מרד" והצהיר על נחישותו "לרמוס" אותו בכל מחיר. "אם המורדים יורו ירייה אחת", הכריז, "אני אהרוג כל גבר, אישה נוצריים, ו" (תוך הצבעה על ברכו) "כל ילד, עד לכאן".
שני הצדדים ניסו לשבור את הקיפאון באמצעות התקדמות מדעית וטכנולוגית. ב-22 באפריל 1915, בקרב איפר השני, הגרמנים (תוך הפרת אמנת האג) השתמשו בגז כלור בפעם הראשונה בחזית המערבית. מספר סוגי גז הפכו עד מהרה לשימוש נרחב על ידי שני הצדדים, ולמרות שמעולם לא הוכח כנשק מכריע המנצח בקרב, גז רעיל הפך לאחד הזוועות המפחידות והזכורות ביותר של המלחמה.
באפריל 1915, בריגדיר גנרל ל. ס. בלקדן הרצה לקבוצה על מאמץ המלחמה; גארבי תמך בקריאותיו של בלקדן ליותר ג'מייקנים להירשם להילחם עבור האימפריה בחזית המערבית. הקבוצה גם נתנה חסות לערבים מוזיקליים וספרותיים וכן לתחרות נאום בפברואר 1915, שבה זכה גארבי בפרס הראשון.
בלילה שבין ה-23 ל-24 באפריל 1915, הידוע כיום ראשון האדום, אספה הממשלה העות'מאנית וכלאה כ-250 אינטלקטואלים ומנהיגי קהילה ארמנים מבירת האימפריה, קונסטנטינופול, ומאוחר יותר מאלו שבמרכזים אחרים, שהועברו לשני מרכזי מעצר ליד אנגורה (אנקרה).
