מזכר מסכם
ב-14 באפריל 1937, הגיש היועץ המשפטי לממשלה סר דונלד סומרוול לשר הפנים סר ג'ון סיימון מזכר המסכם את דעותיהם של הלורד אדבוקט ט. מ. קופר, היועץ הפרלמנטרי סר גרנוויל רם, ודעתו שלו: אנו נוטים לדעה כי עם ויתורו על כס המלוכה, הדוכס מווינדזור לא יכול היה לתבוע את הזכות להיקרא 'הוד מעלתו המלכותי'. במילים אחרות, לא ניתן היה להעלות התנגדות סבירה לו החליט המלך כי הדרתו מסדר הירושה שוללת ממנו את הזכות לתואר זה כפי שהוענק בכתב הרשאה (Letters Patent) קיים. עם זאת, יש לשקול את השאלה על בסיס העובדה כי, מסיבות מובנות מאליהן, הוא נהנה מתואר זה באישורו המפורש של הוד מלכותו, והוא כונה 'הוד מעלתו המלכותי' באירועים רשמיים ובמסמכים רשמיים. לאור התקדים, נראה ברור שאשתו של 'הוד מעלתו המלכותי' נהנית מאותו תואר, אלא אם כן ניתן לנקוט בצעד מפורש ומתאים כדי לשלול אותו ממנה. הגענו למסקנה שהאישה אינה יכולה לתבוע זכות זו על בסיס משפטי כלשהו. הזכות להשתמש בסגנון או בתואר זה, לדעתנו, נמצאת בסמכותו של הוד מלכותו, ויש לו הכוח להסדיר זאת באמצעות כתב הרשאה באופן כללי או בנסיבות מסוימות.