אנדרטת בטהובן בבון נחשפה באוגוסט 1845, לכבוד יום השנה ה-75 להולדתו. זה היה הפסל הראשון של מלחין שנוצר בגרמניה, ופסטיבל המוזיקה שליווה את החשיפה היה המניע לבנייה החפוזה מאוד של ה"בטהובנהאלה" המקורית בבון (היא תוכננה ונבנתה תוך פחות מחודש, בדחיפתו של פרנץ ליסט).
חבריו ומדריכיו של דאגלס חששו שהפרסום ימשוך את תשומת ליבו של בעליו לשעבר, יו אולד, שעלול לנסות להחזיר לעצמו את "רכושו". הם עודדו את דאגלס לסייר באירלנד, כפי שעשו עבדים משוחררים רבים. דאגלס הפליג על סיפון ה"קמבריה" לליברפול, אנגליה ב-16 באוגוסט 1845. הוא טייל באירלנד בזמן שהרעב הגדול באירלנד החל. תחושת החופש מאפליה גזעית אמריקאית הדהימה את דאגלס: עברו אחד-עשר ימים וחצי וחציתי שלושת אלפים מיילים של מעמקים מסוכנים. במקום ממשלה דמוקרטית, אני תחת ממשלה מלוכנית. במקום השמיים הכחולים והבהירים של אמריקה, אני מכוסה בערפל האפור והרך של האי האזמרגד [אירלנד]. אני נושם, והנה! המיטלטלין [העבד] הופך לאדם. אני מביט סביב לשווא אחר מישהו שיטיל ספק באנושיות השווה שלי, יתבע אותי כעבדו, או יציע לי עלבון. אני שוכר מונית - אני יושב לצד אנשים לבנים - אני מגיע למלון - אני נכנס באותה דלת - אני מובל לאותו סלון - אני סועד באותו שולחן - ואף אחד לא נעלב... אני מוצא את עצמי נחשב ומטופל בכל צעד ושעל בטוב לב ובהערכה שניתנים לאנשים לבנים. כשאני הולך לכנסייה, לא פוגש אותי אף אף מורם ושפה לועגת כדי לומר לי, 'אנחנו לא מרשים לכושים להיכנס לכאן!' הוא גם פגש והתיידד עם הלאומן האירי דניאל או'קונל, שהיה אמור להיות השראה גדולה.
אנדרטת בטהובן בבון נחשפה באוגוסט 1845, לכבוד יום השנה ה-75 להולדתו. זה היה הפסל הראשון של מלחין שנוצר בגרמניה, ופסטיבל המוזיקה שליווה את החשיפה היה המניע לבנייה החפוזה מאוד של ה"בטהובנהאלה" המקורית בבון (היא תוכננה ונבנתה תוך פחות מחודש, בדחיפתו של פרנץ ליסט).
חבריו ומדריכיו של דאגלס חששו שהפרסום ימשוך את תשומת ליבו של בעליו לשעבר, יו אולד, שעלול לנסות להחזיר לעצמו את "רכושו". הם עודדו את דאגלס לסייר באירלנד, כפי שעשו עבדים משוחררים רבים. דאגלס הפליג על סיפון ה"קמבריה" לליברפול, אנגליה ב-16 באוגוסט 1845. הוא טייל באירלנד בזמן שהרעב הגדול באירלנד החל. תחושת החופש מאפליה גזעית אמריקאית הדהימה את דאגלס: עברו אחד-עשר ימים וחצי וחציתי שלושת אלפים מיילים של מעמקים מסוכנים. במקום ממשלה דמוקרטית, אני תחת ממשלה מלוכנית. במקום השמיים הכחולים והבהירים של אמריקה, אני מכוסה בערפל האפור והרך של האי האזמרגד [אירלנד]. אני נושם, והנה! המיטלטלין [העבד] הופך לאדם. אני מביט סביב לשווא אחר מישהו שיטיל ספק באנושיות השווה שלי, יתבע אותי כעבדו, או יציע לי עלבון. אני שוכר מונית - אני יושב לצד אנשים לבנים - אני מגיע למלון - אני נכנס באותה דלת - אני מובל לאותו סלון - אני סועד באותו שולחן - ואף אחד לא נעלב... אני מוצא את עצמי נחשב ומטופל בכל צעד ושעל בטוב לב ובהערכה שניתנים לאנשים לבנים. כשאני הולך לכנסייה, לא פוגש אותי אף אף מורם ושפה לועגת כדי לומר לי, 'אנחנו לא מרשים לכושים להיכנס לכאן!' הוא גם פגש והתיידד עם הלאומן האירי דניאל או'קונל, שהיה אמור להיות השראה גדולה.
