באוגוסט 1990 נערך משאל עם מונו-אתני לא מוכר באזורים עם אוכלוסייה סרבית משמעותית, שיהפכו מאוחר יותר למה שנודע כרפובליקה של קראינה הסרבית (RSK) (הגובלת במערב בוסניה והרצגובינה), בנושא "הריבונות והאוטונומיה" הסרבית בקרואטיה.
ב-2 באוגוסט 1990 פלש הצבא העיראקי וכבש את כווית, דבר שנתקל בגינוי בינלאומי והביא לסנקציות כלכליות מיידיות נגד עיראק מצד חברות מועצת הביטחון של האו"ם. יחד עם ראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ'ר, שהתנגדה לפלישת ארגנטינה לאיי פוקלנד עשור קודם לכן, נשיא ארה"ב ג'ורג' ה. וו. בוש פרס כוחות אמריקאיים בערב הסעודית, ודחק במדינות אחרות לשלוח כוחות משלהן לזירה.
התוצאה של שיחות ג'דה הייתה דרישה עיראקית ל-10 מיליארד דולר כדי לכסות את ההכנסות האבודות מרומילה; כווית הציעה 500 מיליון דולר. התגובה העיראקית הייתה להורות מיד על פלישה, שהחלה ב-2 באוגוסט 1990 עם הפצצת בירת כווית, כווית סיטי.
ב-3 באוגוסט 1990, הליגה הערבית העבירה החלטה משלה, שקראה לפתרון הסכסוך מתוך הליגה, והזהירה מפני התערבות חיצונית. עיראק ולוב היו שתי מדינות הליגה הערבית היחידות שהתנגדו להחלטה שעיראק תיסוג מכווית; גם הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) התנגד לה.
ב-6 באוגוסט, החלטה 661 הטילה סנקציות כלכליות על עיראק. החלטה 665 באה זמן קצר לאחר מכן, אשר אישרה מצור ימי כדי לאכוף את הסנקציות. היא אמרה כי "השימוש באמצעים התואמים את הנסיבות הספציפיות כפי שיידרש... כדי לעצור את כל הספנות הימית הנכנסת והיוצאת על מנת לבדוק ולאמת את המטענים והיעדים שלהם וכדי להבטיח יישום קפדני של החלטה 661".
מתוך חשש שהצבא העיראקי עלול לפלוש לערב הסעודית, נשיא ארה"ב ג'ורג' ה. ו. בוש הודיע במהירות כי ארה"ב תפתח במשימה "הגנתית לחלוטין" כדי למנוע מעיראק לפלוש לערב הסעודית, תחת שם הקוד מבצע מגן מדברי. המבצע החל ב-7 באוגוסט 1990, כאשר כוחות אמריקאים נשלחו לערב הסעודית, גם בשל בקשתו של המלך פהד, שקרא קודם לכן לסיוע צבאי אמריקאי.
הצי האמריקאי שלח שתי קבוצות קרב ימיות שנבנו סביב נושאות המטוסים USS Dwight D. Eisenhower ו-USS Independence למפרץ הפרסי, שם היו מוכנות עד ה-8 באוגוסט.
האמיר (ג'אבר אל-אחמד אל-ג'אבר א-סבאח) ושרי מפתח הצליחו לצאת ולפנות דרומה לאורך הכביש המהיר כדי למצוא מקלט בערב הסעודית. כוחות הקרקע העיראקיים ביססו את שליטתם בעיר כווית, ולאחר מכן פנו דרומה והתפרסו מחדש לאורך הגבול הסעודי. לאחר הניצחון העיראקי המכריע, סדאם התקין בתחילה משטר בובות המכונה "הממשלה הזמנית של כווית החופשית" לפני שהתקין את בן דודו עלי חסן אל-מג'יד כמושל כווית ב-8 באוגוסט.
ב-8 באוגוסט 1990 אומצו מספר תיקונים לחוקה של הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה (SFRY), אשר אפשרו את הקמתה של מערכת בחירות רב-מפלגתית.
ב-12 באוגוסט 1990, סדאם "הציע שכל מקרי הכיבוש, ואותם מקרים שתוארו ככיבוש, באזור, ייפתרו בו-זמנית". באופן ספציפי, הוא קרא לישראל לסגת מהשטחים הכבושים בפלסטין, סוריה ולבנון, לסוריה לסגת מלבנון, ו"נסיגות הדדיות של עיראק ואיראן והסדר למצב בכווית".
ב-23 באוגוסט, סדאם הופיע בטלוויזיה הממלכתית עם בני ערובה מערביים שסירב להעניק להם אשרות יציאה. בסרטון, הוא שואל ילד בריטי צעיר, סטיוארט לוקווד, אם הוא מקבל את החלב שלו, וממשיך לומר, דרך המתורגמן שלו, "אנו מקווים שנוכחותכם כאן כאורחים לא תהיה ארוכה מדי. נוכחותכם כאן, ובמקומות אחרים, נועדה למנוע את נגע המלחמה".
באוגוסט 1990 נערך משאל עם מונו-אתני לא מוכר באזורים עם אוכלוסייה סרבית משמעותית, שיהפכו מאוחר יותר למה שנודע כרפובליקה של קראינה הסרבית (RSK) (הגובלת במערב בוסניה והרצגובינה), בנושא "הריבונות והאוטונומיה" הסרבית בקרואטיה.
ב-2 באוגוסט 1990 פלש הצבא העיראקי וכבש את כווית, דבר שנתקל בגינוי בינלאומי והביא לסנקציות כלכליות מיידיות נגד עיראק מצד חברות מועצת הביטחון של האו"ם. יחד עם ראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ'ר, שהתנגדה לפלישת ארגנטינה לאיי פוקלנד עשור קודם לכן, נשיא ארה"ב ג'ורג' ה. וו. בוש פרס כוחות אמריקאיים בערב הסעודית, ודחק במדינות אחרות לשלוח כוחות משלהן לזירה.
התוצאה של שיחות ג'דה הייתה דרישה עיראקית ל-10 מיליארד דולר כדי לכסות את ההכנסות האבודות מרומילה; כווית הציעה 500 מיליון דולר. התגובה העיראקית הייתה להורות מיד על פלישה, שהחלה ב-2 באוגוסט 1990 עם הפצצת בירת כווית, כווית סיטי.
ב-3 באוגוסט 1990, הליגה הערבית העבירה החלטה משלה, שקראה לפתרון הסכסוך מתוך הליגה, והזהירה מפני התערבות חיצונית. עיראק ולוב היו שתי מדינות הליגה הערבית היחידות שהתנגדו להחלטה שעיראק תיסוג מכווית; גם הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) התנגד לה.
ב-6 באוגוסט, החלטה 661 הטילה סנקציות כלכליות על עיראק. החלטה 665 באה זמן קצר לאחר מכן, אשר אישרה מצור ימי כדי לאכוף את הסנקציות. היא אמרה כי "השימוש באמצעים התואמים את הנסיבות הספציפיות כפי שיידרש... כדי לעצור את כל הספנות הימית הנכנסת והיוצאת על מנת לבדוק ולאמת את המטענים והיעדים שלהם וכדי להבטיח יישום קפדני של החלטה 661".
מתוך חשש שהצבא העיראקי עלול לפלוש לערב הסעודית, נשיא ארה"ב ג'ורג' ה. ו. בוש הודיע במהירות כי ארה"ב תפתח במשימה "הגנתית לחלוטין" כדי למנוע מעיראק לפלוש לערב הסעודית, תחת שם הקוד מבצע מגן מדברי. המבצע החל ב-7 באוגוסט 1990, כאשר כוחות אמריקאים נשלחו לערב הסעודית, גם בשל בקשתו של המלך פהד, שקרא קודם לכן לסיוע צבאי אמריקאי.
הצי האמריקאי שלח שתי קבוצות קרב ימיות שנבנו סביב נושאות המטוסים USS Dwight D. Eisenhower ו-USS Independence למפרץ הפרסי, שם היו מוכנות עד ה-8 באוגוסט.
האמיר (ג'אבר אל-אחמד אל-ג'אבר א-סבאח) ושרי מפתח הצליחו לצאת ולפנות דרומה לאורך הכביש המהיר כדי למצוא מקלט בערב הסעודית. כוחות הקרקע העיראקיים ביססו את שליטתם בעיר כווית, ולאחר מכן פנו דרומה והתפרסו מחדש לאורך הגבול הסעודי. לאחר הניצחון העיראקי המכריע, סדאם התקין בתחילה משטר בובות המכונה "הממשלה הזמנית של כווית החופשית" לפני שהתקין את בן דודו עלי חסן אל-מג'יד כמושל כווית ב-8 באוגוסט.
ב-8 באוגוסט 1990 אומצו מספר תיקונים לחוקה של הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה (SFRY), אשר אפשרו את הקמתה של מערכת בחירות רב-מפלגתית.
ב-12 באוגוסט 1990, סדאם "הציע שכל מקרי הכיבוש, ואותם מקרים שתוארו ככיבוש, באזור, ייפתרו בו-זמנית". באופן ספציפי, הוא קרא לישראל לסגת מהשטחים הכבושים בפלסטין, סוריה ולבנון, לסוריה לסגת מלבנון, ו"נסיגות הדדיות של עיראק ואיראן והסדר למצב בכווית".
ב-23 באוגוסט, סדאם הופיע בטלוויזיה הממלכתית עם בני ערובה מערביים שסירב להעניק להם אשרות יציאה. בסרטון, הוא שואל ילד בריטי צעיר, סטיוארט לוקווד, אם הוא מקבל את החלב שלו, וממשיך לומר, דרך המתורגמן שלו, "אנו מקווים שנוכחותכם כאן כאורחים לא תהיה ארוכה מדי. נוכחותכם כאן, ובמקומות אחרים, נועדה למנוע את נגע המלחמה".
