שער ראשון
הוא כבש את שערו הראשון עבור המועדון ב-10 בפברואר 1991.
הוא כבש את שערו הראשון עבור המועדון ב-10 בפברואר 1991.
ב-15 בפברואר 1991, הגדוד ה-4 של רגימנט הארטילריה ה-3 ירה לעבר נגרר ומספר משאיות בגזרה העיראקית שצפו בכוחות האמריקאים.
כוח המשימה 1-41 חי"ר היה גדוד משימה כבד של צבא ארה"ב מהדיוויזיה המשוריינת ה-2. הוא היווה את חוד החנית של הקורפוס ה-VII, והורכב בעיקרו מהגדוד ה-1, רגימנט החי"ר ה-41, הגדוד ה-3, רגימנט השריון ה-66, והגדוד ה-4, רגימנט הארטילריה ה-3. כוח המשימה 1-41 היה כוח הקואליציה הראשון שפרץ את גבול ערב הסעודית ב-15 בפברואר 1991, וביצע פעולות לחימה קרקעיות בעיראק תוך מעורבות בקרבות אש ישירים ועקיפים עם האויב ב-17 בפברואר 1991.
ב-16 בפברואר 1991, מספר קבוצות של כלי רכב עיראקיים נראו כמי שמבצעים סיור על כוח המשימה וגורשו על ידי אש מהגדוד ה-4, רגימנט הארטילריה ה-3.
ב-17 בפברואר 1991, כוח המשימה ספג אש מרגמות מהאויב, אך כוחות האויב הצליחו להימלט.
ב-22 בפברואר 1991, עיראק הסכימה להסכם הפסקת אש שהוצע על ידי ברית המועצות. ההסכם קרא לעיראק לסגת לעמדות שלפני הפלישה בתוך שישה שבועות לאחר הפסקת אש כוללת, וקרא לפיקוח על הפסקת האש והנסיגה על ידי מועצת הביטחון של האו"ם.
ב-23 בפברואר, הלחימה הובילה ללכידתם של 500 חיילים עיראקים.
זמן קצר לאחר מכן, הקורפוס ה-VII של ארה"ב, במלוא עוצמתו ובראשות רגימנט הפרשים המשוריין ה-2, פתח במתקפה משוריינת לתוך עיראק מוקדם ב-24 בפברואר, ממש ממערב לכווית, כשהוא מפתיע את הכוחות העיראקיים. במקביל, הקורפוס המוטס ה-XVIII של ארה"ב פתח במתקפת "וו שמאלי" גורפת על פני המדבר הבלתי מוגן ברובו של דרום עיראק, בהובלת רגימנט הפרשים המשוריין ה-3 של ארה"ב ודיוויזיית החי"ר ה-24.
ב-24 בפברואר 1991, דיוויזיית הפרשים ה-1 ביצעה מספר משימות ארטילריות נגד יחידות ארטילריה עיראקיות.
ב-24 בפברואר, החטיבה ה-2 של דיוויזיית החי"ר ה-1 עברה דרך הפרצה בהגנה העיראקית ממערב לוואדי אל-באטין וכן טיהרה את הגזרה הצפון-מזרחית של אתר הפרצה מהתנגדות האויב.
ב-24 בפברואר, כוחות משוריינים בריטיים ואמריקאים חצו את גבול עיראק-כווית ונכנסו לעיראק במספרים גדולים, כשהם לוקחים מאות שבויים. ההתנגדות העיראקית הייתה קלה, וארבעה אמריקאים נהרגו.
ב-25 בפברואר 1991, טיל סקאד פגע במגורי חיילים של צבא ארה"ב של יחידת האפסנאות ה-14, מגרינסבורג, פנסילבניה, שהוצבו בדהראן, ערב הסעודית, והרג 28 חיילים ופצע מעל 100.
ב-27 בפברואר, סדאם הורה על נסיגה מכווית, והנשיא בוש הכריז עליה כמשוחררת. עם זאת, נראה כי יחידה עיראקית בנמל התעופה הבינלאומי של כווית לא קיבלה את ההודעה והתנגדה בעוז. הנחתים האמריקאים נאלצו להילחם במשך שעות לפני שהבטיחו את נמל התעופה, ולאחר מכן הוכרזה כווית כמאובטחת.
הוא כבש את שערו הראשון עבור המועדון ב-10 בפברואר 1991.
ב-15 בפברואר 1991, הגדוד ה-4 של רגימנט הארטילריה ה-3 ירה לעבר נגרר ומספר משאיות בגזרה העיראקית שצפו בכוחות האמריקאים.
כוח המשימה 1-41 חי"ר היה גדוד משימה כבד של צבא ארה"ב מהדיוויזיה המשוריינת ה-2. הוא היווה את חוד החנית של הקורפוס ה-VII, והורכב בעיקרו מהגדוד ה-1, רגימנט החי"ר ה-41, הגדוד ה-3, רגימנט השריון ה-66, והגדוד ה-4, רגימנט הארטילריה ה-3. כוח המשימה 1-41 היה כוח הקואליציה הראשון שפרץ את גבול ערב הסעודית ב-15 בפברואר 1991, וביצע פעולות לחימה קרקעיות בעיראק תוך מעורבות בקרבות אש ישירים ועקיפים עם האויב ב-17 בפברואר 1991.
ב-16 בפברואר 1991, מספר קבוצות של כלי רכב עיראקיים נראו כמי שמבצעים סיור על כוח המשימה וגורשו על ידי אש מהגדוד ה-4, רגימנט הארטילריה ה-3.
ב-17 בפברואר 1991, כוח המשימה ספג אש מרגמות מהאויב, אך כוחות האויב הצליחו להימלט.
ב-22 בפברואר 1991, עיראק הסכימה להסכם הפסקת אש שהוצע על ידי ברית המועצות. ההסכם קרא לעיראק לסגת לעמדות שלפני הפלישה בתוך שישה שבועות לאחר הפסקת אש כוללת, וקרא לפיקוח על הפסקת האש והנסיגה על ידי מועצת הביטחון של האו"ם.
ב-23 בפברואר, הלחימה הובילה ללכידתם של 500 חיילים עיראקים.
זמן קצר לאחר מכן, הקורפוס ה-VII של ארה"ב, במלוא עוצמתו ובראשות רגימנט הפרשים המשוריין ה-2, פתח במתקפה משוריינת לתוך עיראק מוקדם ב-24 בפברואר, ממש ממערב לכווית, כשהוא מפתיע את הכוחות העיראקיים. במקביל, הקורפוס המוטס ה-XVIII של ארה"ב פתח במתקפת "וו שמאלי" גורפת על פני המדבר הבלתי מוגן ברובו של דרום עיראק, בהובלת רגימנט הפרשים המשוריין ה-3 של ארה"ב ודיוויזיית החי"ר ה-24.
ב-24 בפברואר 1991, דיוויזיית הפרשים ה-1 ביצעה מספר משימות ארטילריות נגד יחידות ארטילריה עיראקיות.
ב-24 בפברואר, החטיבה ה-2 של דיוויזיית החי"ר ה-1 עברה דרך הפרצה בהגנה העיראקית ממערב לוואדי אל-באטין וכן טיהרה את הגזרה הצפון-מזרחית של אתר הפרצה מהתנגדות האויב.
ב-24 בפברואר, כוחות משוריינים בריטיים ואמריקאים חצו את גבול עיראק-כווית ונכנסו לעיראק במספרים גדולים, כשהם לוקחים מאות שבויים. ההתנגדות העיראקית הייתה קלה, וארבעה אמריקאים נהרגו.
ב-25 בפברואר 1991, טיל סקאד פגע במגורי חיילים של צבא ארה"ב של יחידת האפסנאות ה-14, מגרינסבורג, פנסילבניה, שהוצבו בדהראן, ערב הסעודית, והרג 28 חיילים ופצע מעל 100.
ב-27 בפברואר, סדאם הורה על נסיגה מכווית, והנשיא בוש הכריז עליה כמשוחררת. עם זאת, נראה כי יחידה עיראקית בנמל התעופה הבינלאומי של כווית לא קיבלה את ההודעה והתנגדה בעוז. הנחתים האמריקאים נאלצו להילחם במשך שעות לפני שהבטיחו את נמל התעופה, ולאחר מכן הוכרזה כווית כמאובטחת.