ביקור שר החוץ של בריטניה
בין ה-8 ל-11 בינואר 1968, ביקר שר החוץ הבריטי גורונווי רוברטס במדינות החוף (Trucial States) והודיע לשליטיהן המופתעים כי בריטניה תבטל את ההסכמים עמם ותתכוון לסגת מהאזור.
בין ה-8 ל-11 בינואר 1968, ביקר שר החוץ הבריטי גורונווי רוברטס במדינות החוף (Trucial States) והודיע לשליטיהן המופתעים כי בריטניה תבטל את ההסכמים עמם ותתכוון לסגת מהאזור.
21 בינואר 1968: התרסקות ה-B-52 בבסיס חיל האוויר תולה ב-1968 כללה מפציץ B-52 של חיל האוויר של ארצות הברית (USAF). המטוס נשא ארבע פצצות מימן כאשר שריפה בתא הטייס אילצה את הצוות לנטוש את המטוס. שישה אנשי צוות נטשו בבטחה, אך אחד שלא היה לו כיסא מפלט נהרג בזמן שניסה להימלט. המפציץ התרסק על קרח ים בגרינלנד, מה שגרם למטען הגרעיני להיקרע ולהתפזר, דבר שהוביל לזיהום רדיואקטיבי נרחב.
מתקפת טט החלה ב-30 בינואר 1968, כאשר מעל 100 ערים הותקפו על ידי למעלה מ-85,000 חיילי אויב, כולל תקיפות על מתקנים צבאיים מרכזיים, מפקדות, ומבני ממשלה ומשרדים, כולל שגרירות ארה"ב בסייגון.
באישורו של הו צ'י מין, תכנן הווייטקונג מתקפת טט רחבת היקף שהייתה אמורה להתחיל ב-31 בינואר 1968, במטרה להשתלט על חלק ניכר מהדרום בכוח ולנחית מכה קשה על הצבא האמריקאי. המתקפה בוצעה במחיר כבד ועם אבדות רבות בקרב הזרועות הפוליטיות והכוחות המזוינים של הווייטקונג.
ועידת ניו דלהי, שנערכה בפברואר ובמרץ 1968, הייתה פורום שאפשר למדינות מתפתחות להגיע להסכמה על עקרונות היסוד של מדיניות הפיתוח שלהן. הוועידה בניו דלהי סיפקה הזדמנות לאישור סופי של תוכניות. הוועידה העניקה תנופה משמעותית לשכנוע מדינות הצפון ליישם את החלטות UNCTAD I, ובכלל זה יצירת מערכת העדפות כללית. היעד לזרמים פרטיים ורשמיים למדינות הפחות מפותחות הועלה ל-1% מן התל"ג של מדינות הצפון, אך המדינות המפותחות לא התחייבו להשיגו עד למועד מסוים. נושא זה נותר מוקד מתמשך לוויכוח בוועידות UNCTAD. הוועידה הובילה להסכם הסוכר הבין־לאומי, שמטרתו לייצב את מחירי הסוכר בעולם.
בין ה-8 ל-11 בינואר 1968, ביקר שר החוץ הבריטי גורונווי רוברטס במדינות החוף (Trucial States) והודיע לשליטיהן המופתעים כי בריטניה תבטל את ההסכמים עמם ותתכוון לסגת מהאזור.
21 בינואר 1968: התרסקות ה-B-52 בבסיס חיל האוויר תולה ב-1968 כללה מפציץ B-52 של חיל האוויר של ארצות הברית (USAF). המטוס נשא ארבע פצצות מימן כאשר שריפה בתא הטייס אילצה את הצוות לנטוש את המטוס. שישה אנשי צוות נטשו בבטחה, אך אחד שלא היה לו כיסא מפלט נהרג בזמן שניסה להימלט. המפציץ התרסק על קרח ים בגרינלנד, מה שגרם למטען הגרעיני להיקרע ולהתפזר, דבר שהוביל לזיהום רדיואקטיבי נרחב.
מתקפת טט החלה ב-30 בינואר 1968, כאשר מעל 100 ערים הותקפו על ידי למעלה מ-85,000 חיילי אויב, כולל תקיפות על מתקנים צבאיים מרכזיים, מפקדות, ומבני ממשלה ומשרדים, כולל שגרירות ארה"ב בסייגון.
באישורו של הו צ'י מין, תכנן הווייטקונג מתקפת טט רחבת היקף שהייתה אמורה להתחיל ב-31 בינואר 1968, במטרה להשתלט על חלק ניכר מהדרום בכוח ולנחית מכה קשה על הצבא האמריקאי. המתקפה בוצעה במחיר כבד ועם אבדות רבות בקרב הזרועות הפוליטיות והכוחות המזוינים של הווייטקונג.
ועידת ניו דלהי, שנערכה בפברואר ובמרץ 1968, הייתה פורום שאפשר למדינות מתפתחות להגיע להסכמה על עקרונות היסוד של מדיניות הפיתוח שלהן. הוועידה בניו דלהי סיפקה הזדמנות לאישור סופי של תוכניות. הוועידה העניקה תנופה משמעותית לשכנוע מדינות הצפון ליישם את החלטות UNCTAD I, ובכלל זה יצירת מערכת העדפות כללית. היעד לזרמים פרטיים ורשמיים למדינות הפחות מפותחות הועלה ל-1% מן התל"ג של מדינות הצפון, אך המדינות המפותחות לא התחייבו להשיגו עד למועד מסוים. נושא זה נותר מוקד מתמשך לוויכוח בוועידות UNCTAD. הוועידה הובילה להסכם הסוכר הבין־לאומי, שמטרתו לייצב את מחירי הסוכר בעולם.