הרפובליקה העממית של סין (PRC) החלה לסייע לווייט מין
יועצים צבאיים מהרפובליקה העממית של סין (PRC) החלו לסייע לווייט מין (הליגה לעצמאות וייטנאם, קואליציה לאומית לעצמאות שהוקמה ב-Pác Bó על ידי הו צ'י מין ב-19 במאי 1941) ביולי 1950.
יועצים צבאיים מהרפובליקה העממית של סין (PRC) החלו לסייע לווייט מין (הליגה לעצמאות וייטנאם, קואליציה לאומית לעצמאות שהוקמה ב-Pác Bó על ידי הו צ'י מין ב-19 במאי 1941) ביולי 1950.
עם זאת, ב-3 ביולי 1950, העביר טרומן למנהיג הרוב בסנאט, סקוט ו. לוקאס, טיוטת החלטה שכותרתה "החלטה משותפת המביעה אישור לפעולה שננקטה בקוריאה".
ב-4 ביולי האשים סגן שר החוץ הסובייטי את ארה"ב בפתיחה בהתערבות מזוינת בשם דרום קוריאה.
קרב אוסאן, העימות המשמעותי הראשון של ארצות הברית במלחמת קוריאה, כלל את כוח המשימה סמית שמנה 540 חיילים והיה כוח חלוץ קטן של דיוויזיית החי"ר ה-24 שהוטס מיפן. ב-5 ביולי 1950 תקף כוח המשימה סמית את צבא העם הקוריאני באוסאן, אך ללא נשק המסוגל להשמיד את הטנקים הצפון־קוריאניים. המתקפה נכשלה; 180 חיילים נהרגו, נפצעו או נפלו בשבי.
מול מגיני מתחם פוסאן הרעננים והחמושים היטב ותגבורותיהם, צבא העם הקוריאני (KPA) סבל ממחסור בכוח אדם ובאספקה; בניגוד לכוחות האו"ם, חסרו להם תמיכה אווירית וימית. כדי לשחרר את מתחם פוסאן, המליץ הגנרל מקארתור על נחיתה אמפיבית באינצ'ון, ליד סיאול ובעומק של מעל 160 ק"מ מאחורי קווי ה-KPA. ב-6 ביולי, הוא הורה למייג'ור גנרל הוברט ר. גיי, מפקד דיוויזיית הפרשים הראשונה של ארה"ב, לתכנן את הנחיתה האמפיבית של הדיוויזיה באינצ'ון.
אף שהמנדט העיקרי של האו"ם היה שמירת שלום, השסע בין ארה"ב לברית המועצות שיתק לעיתים קרובות את הארגון, ובדרך כלל אפשר לו להתערב רק בסכסוכים רחוקים מהמלחמה הקרה. שני חריגים בולטים היו החלטת מועצת הביטחון ב-7 ביולי 1950 שהסמיכה קואליציה בהובלת ארה"ב להדוף את הפלישה הצפון-קוריאנית לדרום קוריאה, החלטה שעברה בהיעדרה של ברית המועצות, וחתימת הסכם שביתת הנשק הקוריאני ב-27 ביולי 1953.
ב-16 ביולי 1950, הועלה פיליפ לדרגת לוטננט קומנדר וקיבל את הפיקוד על הפריגטה אה"מ מגפיי.
יועצים צבאיים מהרפובליקה העממית של סין (PRC) החלו לסייע לווייט מין (הליגה לעצמאות וייטנאם, קואליציה לאומית לעצמאות שהוקמה ב-Pác Bó על ידי הו צ'י מין ב-19 במאי 1941) ביולי 1950.
עם זאת, ב-3 ביולי 1950, העביר טרומן למנהיג הרוב בסנאט, סקוט ו. לוקאס, טיוטת החלטה שכותרתה "החלטה משותפת המביעה אישור לפעולה שננקטה בקוריאה".
ב-4 ביולי האשים סגן שר החוץ הסובייטי את ארה"ב בפתיחה בהתערבות מזוינת בשם דרום קוריאה.
קרב אוסאן, העימות המשמעותי הראשון של ארצות הברית במלחמת קוריאה, כלל את כוח המשימה סמית שמנה 540 חיילים והיה כוח חלוץ קטן של דיוויזיית החי"ר ה-24 שהוטס מיפן. ב-5 ביולי 1950 תקף כוח המשימה סמית את צבא העם הקוריאני באוסאן, אך ללא נשק המסוגל להשמיד את הטנקים הצפון־קוריאניים. המתקפה נכשלה; 180 חיילים נהרגו, נפצעו או נפלו בשבי.
מול מגיני מתחם פוסאן הרעננים והחמושים היטב ותגבורותיהם, צבא העם הקוריאני (KPA) סבל ממחסור בכוח אדם ובאספקה; בניגוד לכוחות האו"ם, חסרו להם תמיכה אווירית וימית. כדי לשחרר את מתחם פוסאן, המליץ הגנרל מקארתור על נחיתה אמפיבית באינצ'ון, ליד סיאול ובעומק של מעל 160 ק"מ מאחורי קווי ה-KPA. ב-6 ביולי, הוא הורה למייג'ור גנרל הוברט ר. גיי, מפקד דיוויזיית הפרשים הראשונה של ארה"ב, לתכנן את הנחיתה האמפיבית של הדיוויזיה באינצ'ון.
אף שהמנדט העיקרי של האו"ם היה שמירת שלום, השסע בין ארה"ב לברית המועצות שיתק לעיתים קרובות את הארגון, ובדרך כלל אפשר לו להתערב רק בסכסוכים רחוקים מהמלחמה הקרה. שני חריגים בולטים היו החלטת מועצת הביטחון ב-7 ביולי 1950 שהסמיכה קואליציה בהובלת ארה"ב להדוף את הפלישה הצפון-קוריאנית לדרום קוריאה, החלטה שעברה בהיעדרה של ברית המועצות, וחתימת הסכם שביתת הנשק הקוריאני ב-27 ביולי 1953.
ב-16 ביולי 1950, הועלה פיליפ לדרגת לוטננט קומנדר וקיבל את הפיקוד על הפריגטה אה"מ מגפיי.