בטהובן היה מרותק למיטה ברוב חודשיו האחרונים, וחברים רבים באו לבקרו. הוא מת ב-26 במרץ 1827 בגיל 56 במהלך סופת רעמים. חברו אנסלם היטנברנר, שהיה נוכח באותה עת, אמר כי נשמע רעם ברגע המוות. נתיחה שלאחר המוות חשפה נזק משמעותי לכבד, שאולי נבע מצריכת אלכוהול כבדה. היא חשפה גם התרחבות ניכרת של עצבי השמיעה ועצבים קשורים אחרים.
בהלווייתו של בטהובן ב-29 במרץ 1827 השתתפו כ-20,000 איש. פרנץ שוברט, שמת בשנה שלאחר מכן ונקבר לידו, היה אחד מנושאי הלפידים. הוא נקבר בקבר ייעודי בבית הקברות ורינג, צפונית-מערבית לווינה, לאחר מיסת רקוויאם בכנסיית השילוש הקדוש (Dreifaltigkeitskirche). שרידיו הוצאו מהקבר לצורך מחקר בשנת 1862 והועברו בשנת 1888 לבית הקברות המרכזי של וינה (Zentralfriedhof). בשנת 2012 נבדקה הקריפטה שלו כדי לראות אם שיניו נגנבו במהלך סדרת שוד קברים של מלחינים וינאים מפורסמים אחרים.
בטהובן היה מרותק למיטה ברוב חודשיו האחרונים, וחברים רבים באו לבקרו. הוא מת ב-26 במרץ 1827 בגיל 56 במהלך סופת רעמים. חברו אנסלם היטנברנר, שהיה נוכח באותה עת, אמר כי נשמע רעם ברגע המוות. נתיחה שלאחר המוות חשפה נזק משמעותי לכבד, שאולי נבע מצריכת אלכוהול כבדה. היא חשפה גם התרחבות ניכרת של עצבי השמיעה ועצבים קשורים אחרים.
בהלווייתו של בטהובן ב-29 במרץ 1827 השתתפו כ-20,000 איש. פרנץ שוברט, שמת בשנה שלאחר מכן ונקבר לידו, היה אחד מנושאי הלפידים. הוא נקבר בקבר ייעודי בבית הקברות ורינג, צפונית-מערבית לווינה, לאחר מיסת רקוויאם בכנסיית השילוש הקדוש (Dreifaltigkeitskirche). שרידיו הוצאו מהקבר לצורך מחקר בשנת 1862 והועברו בשנת 1888 לבית הקברות המרכזי של וינה (Zentralfriedhof). בשנת 2012 נבדקה הקריפטה שלו כדי לראות אם שיניו נגנבו במהלך סדרת שוד קברים של מלחינים וינאים מפורסמים אחרים.
