דרכון חדש
ב-11 בדצמבר 1957 הנהיגה מזרח גרמניה חוק דרכונים חדש שהפחית את מספר הפליטים הכולל שעזבו את מזרח גרמניה.
null
היסטוריה של חומת ברלין
י עד י
Berlin, Germany, East Germany
חומת ברלין הייתה מחסום בטון מאובטח שחצה את ברלין פיזית ואידיאולוגית בין השנים 1961 ל-1989. החומה, שנבנתה על ידי הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית (מזרח גרמניה) החל מ-13 באוגוסט 1961, ניתקה (יבשתית) את מערב ברלין ממזרח גרמניה שסביבה, כולל מזרח ברלין, עד שפקידים מזרח-גרמנים הורו על פתיחתה בנובמבר 1989. הריסתה החלה רשמית ב-13 ביוני 1990 והסתיימה ב-1992. המחסום כלל מגדלי שמירה שהוצבו לאורך חומות בטון גדולות, בליווי אזור רחב (שנודע מאוחר יותר כ"רצועת המוות") שהכיל תעלות נגד רכב, "מיטות פקיר" ומכשולים אחרים. הגוש המזרחי הציג את החומה ככזו שמגנה על אוכלוסייתו מפני גורמים פשיסטיים שקשרו קשר למנוע את "רצון העם" בבניית מדינה סוציאליסטית במזרח גרמניה.
הפעם הראשונה שהמונח העממי Mauer (חומה) שימש בהקשר זה
ב-15 ביוני 1961, המזכיר הראשון של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי ויו"ר מועצת המדינה של גרמניה המזרחית, ולטר אולבריכט, הצהיר במסיבת עיתונאים בינלאומית: "Niemand hat die Absicht, eine Mauer zu errichten!" (לאף אחד אין כוונה להקים חומה!). זו הייתה הפעם הראשונה שהמונח העממי Mauer (חומה) שימש בהקשר זה.
הצעה
תמליל שיחת טלפון בין ניקיטה חרושצ'וב (המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות מ-1953 עד 1964) לבין אולבריכט, ב-1 באוגוסט באותה שנה, מציע שהיוזמה לבניית החומה הגיעה מחרושצ'וב.
מידע התרעה מוקדמת
ב-9 באוגוסט 1961, ה-NSA (הסוכנות לביטחון לאומי האמריקאית) יירטה מידע התרעה מוקדמת על תוכניתה של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי לסגור לחלוטין את הגבול התוך-ברלינאי בין מזרח למערב ברלין לתנועת הולכי רגל.
הפקודה נחתמה
ביום שבת, 12 באוגוסט 1961, השתתפו מנהיגי מזרח גרמניה במסיבת גן בבית הארחה ממשלתי בדלנזה (Döllnsee), באזור מיוער מצפון למזרח ברלין. שם חתם אולבריכט על הפקודה לסגור את הגבול ולהקים חומה.
יום ראשון של גדר התיל
בחצות החלו המשטרה ויחידות של צבא מזרח גרמניה לסגור את הגבול, ועד יום ראשון בבוקר, 13 באוגוסט, הגבול עם מערב ברלין היה סגור. חיילים ופועלים מזרח-גרמנים החלו לעקור רחובות לאורך הגבול כדי להפוך אותם לבלתי עבירים לרוב כלי הרכב ולהתקין גדרות תיל ומחסומים לאורך 156 הקילומטרים סביב שלושת המגזרים המערביים, ו-43 הקילומטרים שחצו בין מערב למזרח ברלין. התאריך 13 באוגוסט זכה לכינוי "יום ראשון של גדר התיל" בגרמניה.
אלמנטי הבטון הראשונים
מאוחר יותר, המחסום הראשוני נבנה לכדי החומה עצמה, כאשר אלמנטי הבטון הראשונים ובלוקים גדולים הונחו במקומם ב-17 באוגוסט.
הקורבן הראשון
ב-22 באוגוסט 1961, אידה זיקמן הייתה הקורבן הראשון בחומה ברלין: היא מתה לאחר שקפצה מדירתה בקומה השלישית ברחוב ברנאואר (Bernauer Strasse) מספר 48.
נקודות המעבר נסגרו
תושבי מערב ברלין לא יכלו בתחילה לבקר במזרח ברלין או במזרח גרמניה כלל – כל נקודות המעבר נסגרו בפניהם בין ה-26 באוגוסט 1961 ל-17 בדצמבר 1963.
ג'ון פ. קנדי תומך
ב-26 ביוני 1963, 22 חודשים לאחר הקמת חומת ברלין, ביקר נשיא ארה"ב ג'ון פ. קנדי במערב ברלין. בנאום שנשא מבימה שהוקמה על מדרגות בניין העירייה של שונברג (Rathaus Schöneberg) בפני קהל של 450,000 איש, הוא הכריז בנאומו "אני ברלינאי" (Ich bin ein Berliner) על תמיכת ארצות הברית במערב גרמניה ובתושבי מערב ברלין.
קונצרט קרוב לחומה
ב-6 ביוני 1987, דייוויד בואי (זמר אנגלי), שחי והקליט בעבר במשך מספר שנים במערב ברלין, הופיע בקונצרט קרוב לחומה.
קונצרט חי במזרח ברלין
ב-19 ביולי 1988, 16 חודשים לפני נפילת החומה, ברוס ספרינגסטין ולהקת ה-E-Street הופיעו ב-"Rocking the Wall", קונצרט חי במזרח ברלין, שבו נכחו 300,000 איש ושודר בעיכוב בטלוויזיה.
שבירת הכללים
ב-9 באוקטובר 1989 קיבלו המשטרה ויחידות הצבא אישור להשתמש בכוח נגד המתאספים, אך הדבר לא הרתיע את קיום תפילת הכנסייה והצעדה, שמשכו 70,000 איש. רבים מאותם אנשים החלו לחצות למזרח ברלין, מבלי שנורתה ירייה אחת.
המנהיג הוותיק מוחלף
המנהיג הוותיק של מזרח גרמניה, אריך הונקר, התפטר ב-18 באוקטובר 1989 והוחלף באותו יום על ידי אגון קרנץ.
נפילת חומת ברלין
נפילת חומת ברלין החלה בערב ה-9 בנובמבר 1989 ונמשכה לאורך הימים והשבועות הבאים, כאשר אנשים שזכו לכינוי "מנקרים בחומה" (Mauerspechte) השתמשו בכלים שונים כדי לשבור מזכרות, תוך שהם הורסים חלקים ארוכים מהחומה ויוצרים מספר מעברי גבול לא רשמיים.
הצבא המזרח-גרמני החל רשמית בפירוק החומה
ב-13 ביוני 1990 החל הצבא המזרח-גרמני רשמית בפירוק החומה, החל מרחוב ברנאואר (Bernauer Straße) ובסביבת רובע מיטה (Mitte).
מזרח גרמניה אימצה את המטבע המערב-גרמני
ב-1 ביולי, היום שבו אימצה מזרח גרמניה את המטבע המערב-גרמני, פסקו כל בקרות הגבול דה-יורה, אם כי הגבול הבין-גרמני הפך לחסר משמעות כבר זמן מה לפני כן.