לידה
מרגרט הילדה רוברטס נולדה ב-13 באוקטובר 1925, בגרנת'ם, לינקולנשייר.
null
היסטוריה של מרגרט תאצ'ר
יום שלישי אוק׳ ד, י עד יום שני אפר׳ ד, י
England
מרגרט הילדה תאצ'ר הייתה מדינאית בריטית שכיהנה כראש ממשלת בריטניה בין השנים 1979–1990 וכמנהיגת המפלגה השמרנית בין השנים 1975–1990. היא הייתה ראש הממשלה הבריטית שכיהנה בתפקיד הזמן הרב ביותר במאה ה-20 והאישה הראשונה שהחזיקה בתפקיד זה. עיתונאי סובייטי כינה אותה "אשת הברזל", כינוי שהפך למזוהה עם הפוליטיקה הבלתי מתפשרת וסגנון המנהיגות שלה. כראש ממשלה, היא יישמה מדיניות המכונה תאצ'ריזם.
סיום לימודים
רוברטס סיימה את לימודיה באוקספורד בשנת 1947 עם הצטיינות מדרגה שנייה, בתואר ראשון במדעים בכימיה של ארבע שנים, תוך התמחות בקריסטלוגרפיה בקרני רנטגן בהנחייתה של דורותי הודג'קין. עבודת הגמר שלה עסקה במבנה של האנטיביוטיקה גרמיצידין.
ועידת המפלגה השמרנית המקומית
רוברטס הצטרפה למפלגה השמרנית המקומית והשתתפה בוועידת המפלגה בלנדודנו, ויילס, בשנת 1948, כנציגת אגודת הבוגרים השמרנית של האוניברסיטה.
מועמדת שמרנית לדרטפורד
אחד מחבריה מאוקספורד היה גם חבר של יו"ר המפלגה השמרנית בדרטפורד שבקנט, שחיפשו מועמדים. פקידי האגודה התרשמו ממנה כל כך עד שביקשו ממנה להגיש מועמדות, למרות שלא הייתה ברשימה המאושרת של המפלגה; היא נבחרה בינואר 1950 (בגיל 24) והוספה לרשימה המאושרת בדיעבד.
הבחירות הכלליות של 1950
בבחירות הכלליות של 1950, רוברטס הייתה המועמדת השמרנית למושב הבטוח של מפלגת הלייבור בדרטפורד. המפלגה המקומית בחרה בה כמועמדת שלה מכיוון שלמרות שלא הייתה נואמת ציבורית דינמית, רוברטס הייתה מוכנה היטב וחסרת פחד בתשובותיה. היא משכה תשומת לב תקשורתית כמועמדת הצעירה ביותר והיחידה, אך הפסידה לנורמן דודס. היא הפסידה שוב בבחירות הכלליות של 1951.
נישואין
בארוחת ערב בעקבות אימוצה הרשמי כמועמדת שמרנית לדרטפורד בפברואר 1949, היא פגשה את הגרוש דניס תאצ'ר, איש עסקים מצליח ועשיר, שהסיע אותה לרכבת שלה לאסקס. לאחר פגישתם הראשונה היא תיארה אותו בפני מיוריאל כ"יצור לא מאוד מושך – מאוד מאופק אבל די נחמד". הם נישאו ב-13 בדצמבר 1951, בקפלת וסלי בסיטי רואד, לונדון.
בחירות הביניים באורפינגטון
בשנת 1954, תאצ'ר הובסה כאשר ביקשה להיבחר כמועמדת המפלגה השמרנית לבחירות הביניים באורפינגטון בינואר 1955.
מושב שמרני בטוח
תאצ'ר החלה לחפש מושב שמרני בטוח ונבחרה כמועמדת לפינצ'לי באפריל 1958 (כשהיא מנצחת בקושי את איאן מונטגיו פרייזר).
בחירות 1959
היא נבחרה כחברת פרלמנט עבור המושב לאחר קמפיין קשה בבחירות 1959.
תאצ'ר קודמה לספסלים הקדמיים
באוקטובר 1961 היא קודמה לספסלים הקדמיים כתת-שרת פרלמנטרית במשרד הפנסיה והביטוח הלאומי על ידי הרולד מקמילן. תאצ'ר הייתה האישה הצעירה ביותר בהיסטוריה שקיבלה תפקיד כזה, ומבין חברי הפרלמנט הראשונים שנבחרו ב-1959 שקודמו.
היא הפכה לדוברת לענייני דיור וקרקעות
לאחר שהשמרנים הפסידו בבחירות 1964 היא הפכה לדוברת לענייני דיור וקרקעות, תפקיד שבו דגלה במדיניות מפלגתה לאפשר לדיירים לקנות את בתי המועצה שלהם.
תוכנית המנהיגות למבקרים בינלאומיים
בשנת 1967, שגרירות ארצות הברית בלונדון בחרה בתאצ'ר לקחת חלק בתוכנית המנהיגות למבקרים בינלאומיים (שנקראה אז תוכנית המנהיגים הזרים), תוכנית חילופי מקצועית שנתנה לה את ההזדמנות לבלות כשישה שבועות בביקור בערים שונות בארה"ב ובדמויות פוליטיות וכן במוסדות כמו קרן המטבע הבינלאומית. בעקבות הביקור, הית' מינה את תאצ'ר לקבינט הצללים כדוברת לענייני דלק ואנרגיה.
ביקורה הראשון בברית המועצות
תאצ'ר ערכה את ביקורה הראשון בברית המועצות בקיץ 1969 כדוברת האופוזיציה לענייני תחבורה.
דוברת הצללים לענייני תחבורה
לפני הבחירות הכלליות של 1970, היא קודמה לדוברת הצללים לענייני תחבורה ומאוחר יותר לחינוך.
שרת החינוך והמדע
המפלגה השמרנית בראשות אדוארד הית' ניצחה בבחירות הכלליות של 1970, ותאצ'ר מונתה לאחר מכן לקבינט כשרת החינוך והמדע. תאצ'ר עוררה מחלוקת כאשר לאחר ימים ספורים בלבד בתפקיד היא משכה את חוזר 10/65 של הלייבור שניסה לכפות אינטגרציה בחינוך, מבלי לעבור תהליך התייעצות.
מנהיגת האופוזיציה
מנהיגותו של הית' במפלגה השמרנית נראתה מוטלת בספק יותר ויותר. תאצ'ר לא נתפסה בתחילה כמחליפה המובנת מאליה, אך בסופו של דבר הפכה למאתגרת העיקרית, כשהיא מבטיחה התחלה חדשה. תמיכתה העיקרית הגיעה מוועדת 1922 הפרלמנטרית ומגזין ה-Spectator. היא הביסה את הית' בסיבוב הראשון והוא התפטר מהנהגת המפלגה. בסיבוב השני היא הביסה את וייטלאו, יורשו המועדף של הית'. תאצ'ר הפכה למנהיגת המפלגה השמרנית ומנהיגת האופוזיציה ב-11 בפברואר 1975; היא מינתה את וייטלאו לסגנה.
ראש הממשלה הבריטית הראשונה
ממשלת הלייבור התמודדה אז עם אי-שקט ציבורי חדש לגבי כיוון המדינה וסדרה מזיקה של שביתות במהלך חורף 1978–79, שזכתה לכינוי "חורף אי-השביעות". השמרנים תקפו את שיא האבטלה של ממשלת הלייבור, תוך שימוש בפרסומות עם הסיסמה "הלייבור לא עובד". בחירות כלליות הוכרזו לאחר שממשלת קלהאן הפסידה בהצעת אי-אמון בתחילת 1979. השמרנים זכו ברוב של 44 מושבים בבית הנבחרים ותאצ'ר הפכה לראש הממשלה הבריטית הראשונה.
המועצה הבין-ממשלתית האנגלו-אירית
ב-6 בנובמבר 1981, תאצ'ר וראש ממשלת אירלנד גארט פיצג'רלד הקימו את המועצה הבין-ממשלתית האנגלו-אירית, פורום לפגישות בין שתי הממשלות.
ראש הממשלה הבריטית הראשונה שביקרה בסין
בספטמבר 1982 ביקרה בסין כדי לדון עם דנג שיאופינג על ריבונות הונג קונג לאחר 1997. סין הייתה המדינה הקומוניסטית הראשונה שביקרה בה תאצ'ר, והיא הייתה ראש ממשלת בריטניה הראשונה שביקרה בסין.
תאצ'ר נבחרה מחדש לכהונה שנייה ברציפות
ה"גורם הפוקלנדי", התאוששות כלכלית שהחלה בתחילת 1982, ואופוזיציה מפולגת בצורה מרה, כולם תרמו לניצחונה השני של תאצ'ר בבחירות ב-1983.
ניסיון ההתנקשות
תאצ'ר ניצלה בקושי מפציעה בניסיון התנקשות של ה-IRA במלון בברייטון בשעות הבוקר המוקדמות של ה-12 באוקטובר 1984. חמישה בני אדם נהרגו, בהם אשתו של השר ג'ון וייקהאם. תאצ'ר שהתה במלון כדי להתכונן לוועידת המפלגה השמרנית, והיא התעקשה שהוועידה תיפתח כמתוכנן למחרת.
ההסכם האנגלו-אירי
ב-15 בנובמבר 1985 חתמו תאצ'ר ופיצג'רלד על ההסכם האנגלו-אירי בהילסבורו, שסימן את הפעם הראשונה שממשלה בריטית העניקה לרפובליקה של אירלנד תפקיד מייעץ בממשל צפון אירלנד.
תאצ'ר נבחרה מחדש לכהונה שלישית ברציפות
עד 1987, האבטלה ירדה, הכלכלה הייתה יציבה וחזקה והאינפלציה הייתה נמוכה. סקרי דעת קהל הראו יתרון שמרני נוח, ותוצאות הבחירות למועצות המקומיות היו מוצלחות גם הן, מה שדחף את תאצ'ר להכריז על בחירות כלליות ל-11 ביוני באותה שנה, למרות שהמועד האחרון לבחירות היה עדיין בעוד 12 חודשים. בבחירות נבחרה תאצ'ר מחדש לכהונה שלישית ברציפות.
הבחירות להנהגת המפלגה השמרנית ב-1989
תאצ'ר עמדה בפני קריאת תיגר על הנהגת המפלגה השמרנית מצד חבר הפרלמנט הזוטר והלא מוכר סר אנתוני מאייר בבחירות להנהגה ב-1989. מתוך 374 חברי פרלמנט שמרנים שהיו זכאים להצביע, 314 הצביעו עבור תאצ'ר ו-33 עבור מאייר. תומכיה במפלגה ראו בתוצאה הצלחה, ודחו טענות על חוסר שביעות רצון בתוך המפלגה.
התפטרותו של החבר האחרון שנותר מהקבינט המקורי של תאצ'ר מ-1979
ב-1 בנובמבר 1990, האו, שהיה אז החבר האחרון שנותר מהקבינט המקורי של תאצ'ר מ-1979, התפטר מתפקידו כסגן ראש הממשלה, לכאורה בשל עוינותה הגלויה למהלכים לקראת האיחוד המוניטרי האירופי.
התפטרות
ב-14 בנובמבר, מייקל הסלטין הציב אתגר על הנהגת המפלגה השמרנית. סקרי דעת קהל הצביעו על כך שהוא יעניק לשמרנים יתרון לאומי על פני הלייבור. למרות שתאצ'ר הובילה בסיבוב הראשון עם קולותיהם של 204 חברי פרלמנט שמרנים (54.8%) לעומת 152 קולות (40.9%) להסלטין ו-16 נמנעים, היא הייתה חסרה ארבעה קולות מהרוב הנדרש של 15%. לפיכך היה צורך בסיבוב שני. תאצ'ר הצהירה בתחילה על כוונתה "להמשיך להילחם ולהילחם כדי לנצח" בסיבוב השני, אך התייעצות עם הקבינט שלה שכנעה אותה לפרוש. לאחר שקיימה פגישה עם המלכה, התקשרה למנהיגי עולם אחרים ונשאה נאום אחרון בבית הנבחרים, ב-28 בנובמבר היא עזבה את דאונינג 10 בדמעות. על פי הדיווחים, היא ראתה בהדחתה בגידה. התפטרותה הייתה הלם לרבים מחוץ לבריטניה, כאשר משקיפים זרים כמו הנרי קיסינג'ר וגורבצ'וב הביעו מבוכה פרטית.
היא פרשה מהפרלמנט
תאצ'ר חזרה לספסלים האחוריים כחברת פרלמנט לאחר שעזבה את ראשות הממשלה. בגיל 66, היא פרשה מהבית בבחירות הכלליות של 1992, באומרה שעזיבת בית הנבחרים תעניק לה יותר חופש לומר את דעתה.
חברה בבית הלורדים
לאחר פרישתה מבית הנבחרים ב-1992, היא קיבלה תואר אצולה לכל החיים כברונית תאצ'ר (מקסטבן שבמחוז לינקולנשייר), מה שהקנה לה את הזכות לשבת בבית הלורדים.
בעלה של תאצ'ר מת
ב-26 ביוני 2003, בעלה של תאצ'ר, סר דניס, מת מסרטן הלבלב, וגופתו נשרפה ב-3 ביולי במשרפת מורטלק בלונדון.
התמוטטות בארוחת ערב בבית הלורדים
לאחר שהתמוטטה בארוחת ערב בבית הלורדים, תאצ'ר, שסבלה מלחץ דם נמוך, אושפזה בבית החולים סנט תומאס במרכז לונדון ב-7 במרץ 2008 לצורך בדיקות.
הישיבה האחרונה בבית הלורדים
היא השתתפה בפעם האחרונה בישיבה של בית הלורדים ב-19 ביולי 2010.
סגירת משרדה
ב-30 ביולי 2011 הוכרז כי משרדה בלורדים נסגר.
מוות
הברונית תאצ'ר הלכה לעולמה ב-8 באפריל 2013, בגיל 87, לאחר שלקתה בשבץ מוחי.
הלוויה
פרטי הלווייתה של תאצ'ר סוכמו עמה מראש. היא זכתה להלוויה טקסית, שכללה כבוד צבאי מלא, עם טקס דתי בקתדרלת סנט פול ב-17 באפריל. המלכה אליזבת השנייה והדוכס מאדינבורו השתתפו בהלווייתה, מה שסימן את הפעם השנייה בלבד בתקופת מלכותה שהיא השתתפה בהלוויה של אחד מראשי הממשלה לשעבר שלה.