המפלגה העממית המונגולית תפסה את השלטון
בשנת 1911 היו תנועות למען עצמאות נגד מדיניות הקולוניזציה של שושלת צ'ינג המאוחרת. לבסוף, המפלגה העממית המונגולית תפסה את השלטון במונגוליה בשנת 1921 בעזרת ברית המועצות, לאחר שכוחות רוסים לבנים וסינים גורשו.

יום שלישי ינו׳ ד, י עד יום שישי מרץ ד, י
Mongolia
המהפכה המונגולית של 1990 הייתה מהפכה דמוקרטית ושקטה שהחלה בהפגנות ושביתות רעב במטרה להפיל את הרפובליקה העממית של מונגוליה, והובילה בסופו של דבר למונגוליה הדמוקרטית של ימינו ולכתיבת חוקה חדשה. המהפכה הובלה בעיקר על ידי צעירים שהפגינו בכיכר סוחבאטאר בבירה אולן בטור. היא הסתיימה בהתפטרות הממשלה הסמכותנית ללא שפיכות דמים. כמה מהמארגנים העיקריים היו צחיאגיין אלבגדורג', סנג'אסורנגיין זוריג, ארדנין באט-אול, באט-ארדנין באטבאיאר ודוגמידין סוסורבארם.
בשנת 1911 היו תנועות למען עצמאות נגד מדיניות הקולוניזציה של שושלת צ'ינג המאוחרת. לבסוף, המפלגה העממית המונגולית תפסה את השלטון במונגוליה בשנת 1921 בעזרת ברית המועצות, לאחר שכוחות רוסים לבנים וסינים גורשו.
בשנת 1924 שינתה המפלגה את שמה למפלגה המהפכנית העממית המונגולית. במהלך העשורים הבאים, מונגוליה הייתה תמיד מזוהה מאוד עם ברית המועצות.
ב-28 בנובמבר 1989, בסיום נאום בקונגרס הלאומי השני של אמנים צעירים, אמר צחיאגיין אלבגדורג' שמונגוליה זקוקה לדמוקרטיה וקרא לצעירים לשתף פעולה כדי ליצור דמוקרטיה במונגוליה.
בסוף דצמבר גברו ההפגנות כאשר הגיעה הידיעה על הראיון של גארי קספרוב למגזין פלייבוי, שבו הציע שברית המועצות תוכל לשפר את מצבה הכלכלי על ידי מכירת מונגוליה לסין.
בבוקר ה-10 בדצמבר 1989 התקיימה ההפגנה הציבורית הפתוחה הראשונה למען הדמוקרטיה מול מרכז התרבות לנוער באולן בטור. שם הכריז אלבגדורג' על הקמת האיחוד הדמוקרטי המונגולי. שם נולדה התנועה הדמוקרטית הראשונה במונגוליה.
ב-2 בינואר 1990 החל האיחוד הדמוקרטי המונגולי להפיץ עלונים הקוראים למהפכה דמוקרטית. כאשר הממשלה לא נענתה לדרישות אלו ולאחר מכן לדרישות תקיפות יותר, פרצו הפגנות.
ב-14 בינואר 1990, המפגינים, שמספרם גדל משלוש מאות לכ-1,000, נפגשו בכיכר שמול מוזיאון לנין, שמאז נקראה כיכר החירות באולן בטור.
הפגנה בכיכר סוחבאטאר ב-21 בינואר (בטמפרטורה של 30- מעלות צלזיוס) באה בעקבות ההפגנה בכיכר החירות.
לאחר הפגנות רבות של אלפי אנשים בעיר הבירה ובמרכזים מחוזיים, ב-4 במרץ 1990, קיימו האיחוד הדמוקרטי המונגולי ושלושה ארגוני רפורמה נוספים אסיפה המונית משותפת בחוץ, והזמינו את הממשלה להשתתף. הממשלה לא שלחה נציג למה שהפך להפגנה של למעלה מ-100,000 איש שדרשו שינוי דמוקרטי.
ב-7 במרץ 1990, בכיכר סוחבאטאר, פתח האיחוד הדמוקרטי בשביתת רעב של עשרה אנשים שדרשו מהקומוניסטים להתפטר. מספר שובתי הרעב גדל ואלפים תמכו בהם. הפוליטביורו של המפלגה המהפכנית העממית המונגולית (כיום המפלגה העממית המונגולית) – הרשות הממשלתית – נכנע בסופו של דבר ללחץ ונכנס למשא ומתן עם מנהיגי התנועה הדמוקרטית, האיחוד הדמוקרטי המונגולי.
ג'מבין באטמונך, יו"ר הפוליטביורו של הוועד המרכזי של המפלגה המהפכנית העממית המונגולית, החליט לפזר את הפוליטביורו ולהתפטר ב-9 במרץ 1990. מאחורי הקלעים, עם זאת, המפלגה שקלה ברצינות לפעול נגד המפגינים, וכתבה צו שהיה אמור להיחתם על ידי מנהיג המפלגה ג'מבין באטמונך.
אלבגדורג' הודיע על החדשות על התפטרות הפוליטביורו לשובתי הרעב ולאנשים שהתאספו בכיכר סוחבאטאר בשעה 22:00 לאחר המשא ומתן בין מנהיגי המפלגה המהפכנית העממית המונגולית והאיחוד הדמוקרטי המונגולי. שביתת הרעב הופסקה.
בעקבות המהפכה הדמוקרטית במונגוליה ב-1990, נערכו ב-29 ביולי 1990 הבחירות החופשיות והרב-מפלגתיות הראשונות במונגוליה לפרלמנט דו-בתי.
החוראל הגדול של העם (הבית העליון) התכנס לראשונה ב-3 בספטמבר ובחר נשיא (מהמפלגה המהפכנית העממית המונגולית), סגן נשיא (מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית), ראש ממשלה (מהמפלגה המהפכנית העממית המונגולית) ו-50 חברים לבאגה חוראל (הבית התחתון). סגן הנשיא היה גם יו"ר הבאגה חוראל.
בנובמבר 1991 החל החוראל הגדול של העם (הפרלמנט) בדיון על חוקה חדשה.
החוקה החדשה נכנסה לתוקף ב-12 בפברואר 1992. בנוסף להקמת מונגוליה כרפובליקה עצמאית וריבונית והבטחת מספר זכויות וחירויות, החוקה החדשה ארגנה מחדש את הרשות המחוקקת של הממשלה, ויצרה בית מחוקקים חד-בתי, החוראל הגדול של המדינה (SGK).
החוקה תוקנה בשנת 1992. ניצחון הבחירות הראשון של הדמוקרטים היה בבחירות לנשיאות ב-1993, כאשר המועמד מהאופוזיציה פונסלמאגין אוצ'ירבאט ניצח.
קואליציית האיחוד הדמוקרטי, בהנהגת יו"ר המפלגה הדמוקרטית צחיאגיין אלבגדורג', הצליחה לראשונה לזכות ברוב בבחירות לפרלמנט ב-1996.