1לידה

שינדלר נולד ב-28 באפריל 1908 למשפחה גרמנית-סודטית בצוויטאו, מוראביה, אוסטרו-הונגריה. אביו היה יוהאן "הנס" שינדלר, בעל עסק למכונות חקלאיות, ואמו הייתה פרנציסקה "פאני" שינדלר (לבית לוזר). אחותו, אלפרידה, נולדה ב-1915.

2נישואין

ב-6 במרץ 1928 נישא שינדלר לאמילי פלצל (1907–2001), בתו של חקלאי גרמני-סודטי אמיד ממלטיין. הזוג הצעיר עבר לגור עם הוריו של אוסקר ותפס את החדרים בקומה העליונה, שם חיו במשך שבע השנים הבאות.

3נטישת האב

אביו של שינדלר, שהיה אלכוהוליסט, נטש את אשתו ב-1935. היא נפטרה כעבור חודשים ספורים לאחר מחלה ממושכת.

4הצטרפות למפלגה גרמנית

שינדלר הצטרף למפלגה הגרמנית-סודטית הבדלנית ב-1935. אף שהיה אזרח צ'כוסלובקיה, שינדלר הפך למרגל עבור האבווהר, שירות המודיעין הצבאי של גרמניה הנאצית.

5פיקוד אבווהרשטלה II קומנדו VIII

הוא הוצב בפיקוד אבווהרשטלה II קומנדו VIII, שבסיסו בברסלאו ב-1936. מאוחר יותר סיפר למשטרה הצ'כית שעשה זאת כי היה זקוק לכסף; באותה תקופה סבל שינדלר מבעיית שתייה והיה שקוע בחובות כרוניים.

6מעצר

משימותיו עבור האבווהר כללו איסוף מידע על מסילות ברזל, מתקנים צבאיים ותנועות כוחות, וכן גיוס מרגלים נוספים בתוך צ'כוסלובקיה, לקראת פלישה מתוכננת של גרמניה הנאצית למדינה. הוא נעצר על ידי הממשלה הצ'כית באשמת ריגול ב-18 ביולי 1938 ונכלא מיד, אך שוחרר כאסיר פוליטי במסגרת תנאי הסכם מינכן, הכלי שבאמצעותו סופח חבל הסודטים הצ'כי לגרמניה ב-1 באוקטובר.

7הצטרפות למפלגה הנאצית

שינדלר הגיש בקשה לחברות במפלגה הנאצית ב-1 בנובמבר 1938, והתקבל בשנה שלאחר מכן.

8תפקידו בפלישה לפולין

לאחר תקופת התאוששות בצוויטאו, קודם שינדלר לסגן מפקד יחידת האבווהר שלו ועבר עם אשתו לאוסטרבה, על הגבול הצ'כי-פולני, בינואר 1939. הוא היה מעורב בריגול בחודשים שקדמו להשתלטות היטלר על שארית צ'כוסלובקיה במרץ. אמילי עזרה לו בניירת, בעיבוד והסתרת מסמכים סודיים בדירתם עבור משרד האבווהר. מכיוון ששינדלר נסע לעיתים קרובות לפולין לצורכי עסקים, הוא ו-25 סוכניו היו בעמדה לאסוף מידע על פעילות צבאית פולנית ומסילות ברזל עבור הפלישה המתוכננת לפולין.

9הגעה לקרקוב

שינדלר הגיע לראשונה לקרקוב באוקטובר 1939, בענייני אבווהר, ושכר דירה בחודש שלאחר מכן. אמילי החזיקה את הדירה באוסטרבה וביקרה את אוסקר בקרקוב לפחות פעם בשבוע. בנובמבר 1939, הוא יצר קשר עם מעצבת הפנים מילה פפרברג כדי לעצב את דירתו החדשה. בנה, ליאופולד "פולדק" פפרברג, הפך עד מהרה לאחד מאנשי הקשר שלו לסחר בשוק השחור. בסופו של דבר הם הפכו לחברים לכל החיים.

10יועץ עסקי

שינדלר הראה לשטרן את המאזן של חברה ששקל לרכוש, מפעל אמייל בשם "רקורד בע"מ" שהיה בבעלות קונסורציום של אנשי עסקים יהודים שהגישו בקשה לפשיטת רגל מוקדם יותר באותה שנה. שטרן יעץ לו שבמקום לנהל את החברה כנאמנות בחסות ה-Haupttreuhandstelle Ost (המשרד הראשי לנאמנות למזרח), עליו לקנות או לשכור את העסק, שכן הדבר יעניק לו חופש רב יותר מתכתיבי הנאצים, כולל החופש להעסיק יהודים נוספים.

11פגישה עם יצחק שטרן

באותו נובמבר, הוצג שינדלר בפני יצחק שטרן, רואה חשבון של סוכן אבווהר עמית של שינדלר, יוזף "ספ" אווה, שהשתלט על מקום עבודתו של שטרן שהיה בבעלות יהודית כנאמן (Treuhander). רכוש השייך ליהודים פולנים, כולל חפציהם, מקומות עסקיהם ובתיהם, הוחרם על ידי הגרמנים מיד לאחר הפלישה, ואזרחים יהודים נושלו מזכויותיהם האזרחיות.

12מפעל האמייל הגרמני DEF

בתמיכה כספית של מספר משקיעים יהודים, כולל אחד הבעלים, אברהם בנקייר, חתם שינדלר על הסכם שכירות לא רשמי על המפעל ב-13 בנובמבר 1939 ומיסד את ההסדר ב-15 בינואר 1940. הוא שינה את שמו ל-Deutsche Emailwarenfabrik (מפעל האמייל הגרמני) או DEF, ועד מהרה הוא נודע בכינוי "אמליה". בתחילה הוא רכש צוות של שבעה עובדים יהודים (כולל אברהם בנקייר, שעזר לו לנהל את החברה) ו-250 פולנים לא-יהודים.

13האינטרס של שינדלר

בתחילה, שינדלר התעניין בעיקר בפוטנציאל עשיית הכסף של העסק ושכר יהודים כי הם היו זולים יותר מפולנים – השכר נקבע על ידי המשטר הנאצי הכובש. מאוחר יותר הוא החל להגן על עובדיו ללא התחשבות בעלות. מעמדו של המפעל שלו כעסק חיוני למאמץ המלחמתי הפך לגורם מכריע שאפשר לו לעזור לעובדיו היהודים. בכל פעם ש"שינדלריודן" (יהודי שינדלר) היו מאוימים בגירוש, הוא תבע עבורם פטורים. הוא טען שנשים, ילדים ואפילו אנשים עם מוגבלויות הם מכונאים ומסגרים הכרחיים. באחת הפעמים הגיע הגסטפו לשינדלר בדרישה שימסור משפחה שהחזיקה בתעודות זהות מזויפות. "שלוש שעות אחרי שנכנסו", אמר שינדלר, "שני אנשי גסטפו שיכורים יצאו ממשרדי בלי האסירים שלהם ובלי המסמכים המפלילים שדרשו".

14שינדלר נעצר בשנות ה-40

שינדלר נעצר פעמיים בחשד לפעילות בשוק השחור ופעם אחת בגין הפרת חוקי נירנברג על ידי נשיקת נערה יהודייה, פעולה שנאסרה על פי חוקי הגזע והיישוב מחדש. המעצר הראשון, בסוף 1941, הוביל להחזקתו במעצר למשך לילה. מזכירתו דאגה לשחרורו באמצעות קשריו המשפיעים של שינדלר במפלגה הנאצית. מעצרו השני, ב-29 באפריל 1942, היה תוצאה של נשיקת נערה יהודייה על לחיה במסיבת יום הולדתו במפעל ביום הקודם. הוא נשאר בכלא חמישה ימים לפני שקשריו הנאצים המשפיעים הצליחו להשיג את שחרורו. באוקטובר 1944 נעצר שוב, באשמת סחר בשוק השחור ומתן שוחד לגת ולאחרים כדי לשפר את תנאי העובדים היהודים. הוא הוחזק במשך רוב השבוע ושוחרר. גת נעצר ב-13 בספטמבר 1944 בגין שחיתות וניצול לרעה של כוח, ומעצרו של שינדלר היה חלק מהחקירה המתמשכת על פעילותו של גת. גת מעולם לא הורשע באישומים אלו, אך נתלה על ידי בית הדין הלאומי העליון של פולין בגין פשעי מלחמה ב-13 בספטמבר 1946.

15הוצאת צו

ב-1 באוגוסט 1940, פרסם המושל הכללי הנס פרנק צו המחייב את כל יהודי קרקוב לעזוב את העיר בתוך שבועיים. רק אלו שהיו להם משרות הקשורות ישירות למאמץ המלחמתי הגרמני הורשו להישאר. מתוך 60,000 עד 80,000 היהודים שחיו אז בעיר, נותרו רק 15,000 עד מרץ 1941. יהודים אלו אולצו לאחר מכן לעזוב את שכונתם המסורתית קז'ימייז' ולעבור לגטו קרקוב המוקף חומה, שהוקם ברובע התעשייתי פודגורז'ה. עובדיו של שינדלר צעדו ברגל הלוך ושוב מהגטו לעבודתם במפעל מדי יום. הרחבות המתקן בארבע השנים שבהן היה שינדלר אחראי כללו הוספת מרפאת חוץ, קואופרטיב, מטבח וחדר אוכל לעובדים, בנוסף להרחבת המפעל ושטחי המשרדים הקשורים אליו.

16הגנה על עובדיו

בסתיו 1941 החלו הנאצים בגירוש יהודים מהגטו. רובם נשלחו למחנה ההשמדה בלז'ץ ונרצחו. ב-13 במרץ 1943 חוסל הגטו, ואלו שנמצאו כשירים לעבודה נשלחו למחנה הריכוז החדש בפלאשוב. כמה אלפים שלא נמצאו כשירים לעבודה נשלחו למחנות השמדה ונרצחו; מאות נוספים נרצחו ברחובות על ידי הנאצים במהלך פינוי הגטו. שינדלר, שהיה מודע לתוכניות בזכות קשריו עם הוורמאכט, הלין את עובדיו במפעל במהלך הלילה כדי למנוע מהם פגיעה. שינדלר היה עד לחיסול הגטו והזדעזע. מאותו רגע ואילך, אומר סול אורבך, מיהודי שינדלר, שינדלר "שינה את דעתו על הנאצים. הוא החליט לפרוש ולהציל כמה שיותר יהודים שיוכל."

17שיא הפעילות של אמליה

בשיא פעילותו בשנת 1944, העסיק העסק כ-1,750 עובדים, אלף מהם יהודים. שינדלר סייע גם בניהול חברת 'שלמה וינר בע"מ', עסק סיטונאי שמכר את כלי האמייל שלו, והיה חוכר של 'פרוקושינר גלאסהוטה', מפעל זכוכית.

18ברינליץ

ככל שהצבא האדום התקרב ביולי 1944, החל האס-אס לסגור את מחנות הריכוז המזרחיים ביותר ולפנות את האסירים שנותרו מערבה לאושוויץ ולמחנה הריכוז גרוס-רוזן. מזכירו האישי של גת, מיאטק פמפר, התריע בפני שינדלר על תוכניות הנאצים לסגור את כל המפעלים שאינם מעורבים ישירות במאמץ המלחמתי, כולל מפעל כלי האמייל של שינדלר. פמפר הציע לשינדלר להסב את הייצור מכלי בישול לרימונים נגד טנקים במאמץ להציל את חייהם של העובדים היהודים. באמצעות שוחד וכוח השכנוע שלו, שכנע שינדלר את גת ואת הפקידים בברלין לאפשר לו להעביר את מפעלו ואת עובדיו לברינליץ (בצ'כית: Brněnec), שבחבל הסודטים, ובכך חסך מהם מוות בטוח בתאי הגזים. תוך שימוש בשמות שסיפק קצין המשטרה היהודית בגטו מרסל גולדברג, פמפר ערך והקליד את רשימת 1,200 היהודים – 1,000 מעובדיו של שינדלר ו-200 אסירים ממפעל הטקסטיל של יוליוס מדריץ' – שנשלחו לברינליץ באוקטובר 1944.

19מאמצי שינדלר

בנוסף לעובדים, שינדלר העביר 250 קרונות עמוסים במכונות וחומרי גלם למפעל החדש. מעט מאוד פגזי ארטילריה שימושיים, אם בכלל, יוצרו במפעל. כאשר פקידים ממשרד החימוש תהו על התפוקה הנמוכה של המפעל, שינדלר קנה מוצרים מוגמרים בשוק השחור ומכר אותם מחדש כשלו. המנות שסיפק ה-SS לא הספיקו כדי לענות על צורכי העובדים, ולכן שינדלר בילה את רוב זמנו בקרקוב, כשהוא משיג מזון, חימוש וחומרים אחרים. אשתו אמילי נשארה בברינליץ, והשיגה בסתר מנות נוספות ודאגה לבריאותם ולצרכים בסיסיים אחרים של העובדים. שינדלר גם דאג להעברתן של עד 3,000 נשים יהודיות מאושוויץ למפעלי טקסטיל קטנים בחבל הסודטים במאמץ להגדיל את סיכוייהן לשרוד את המלחמה.

20הרשימה של שינדלר

ב-15 באוקטובר 1944, רכבת שנשאה 700 גברים מהרשימה של שינדלר נשלחה בתחילה למחנה הריכוז גרוס-רוזן, שם שהו הגברים כשבוע לפני שהופנו מחדש למפעל בברינליץ. שלוש מאות נשים מ'שינדלריודן' נשלחו באופן דומה לאושוויץ, שם היו בסכנה מיידית להישלח לתאי הגזים. הקשרים והשוחד הרגילים של שינדלר לא הצליחו להשיג את שחרורן. לבסוף, לאחר ששלח את מזכירתו, הילדה אלברכט, עם שוחד של מוצרי שוק שחור, מזון ויהלומים, הנשים נשלחו לברינליץ לאחר מספר שבועות מייסרים באושוויץ.

21אחרי המלחמה

כחבר במפלגה הנאצית ובשירות הביון אבווהר, עמד שינדלר בסכנת מעצר כפושע מלחמה. באנקייר, שטרן ואחרים הכינו הצהרה שיוכל להציג לאמריקאים המעידה על תפקידו בהצלת חיי יהודים. הוא קיבל גם טבעת, שהוכנה מזהב שנלקח מטיפולי שיניים של היהודי מניצולי שינדלר, שמעון ירט. על הטבעת נחקק: "כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו".

22שוחד עבור חיים

בינואר 1945 הגיעה לברינליץ רכבת ובה 250 יהודים שנדחו כעובדים במכרה בגולשאו שבפולין. קרונות המשא היו קפואים ונעולים כשהגיעו, ואמילי שינדלר המתינה בזמן שמהנדס מהמפעל פתח את הקרונות באמצעות מלחם. שנים-עשר אנשים נמצאו מתים בקרונות, והיתר היו חולים וחלשים מכדי לעבוד. אמילי הכניסה את הניצולים למפעל וטיפלה בהם בבית חולים מאולתר עד סוף המלחמה. שינדלר המשיך לשחד פקידי אס-אס כדי למנוע את טבח עובדיו ככל שהצבא האדום התקרב.

23פרידה ואיחוד

כדי להימנע מנפילה בשבי הרוסים, יצאו שינדלר ואשתו מערבה ברכבם, הורך דו-מושבי, בתחילה עם כמה חיילים גרמנים נמלטים על מדרגות הצד של הרכב. משאית שהכילה את פילגשו של שינדלר, מרתה, כמה עובדים יהודים ומטען של סחורות מהשוק השחור נסעה מאחור. ההורך הוחרם על ידי כוחות רוסיים בעיירה בודווייס, שכבר נכבשה על ידי הרוסים. בני הזוג שינדלר לא הצליחו להשיב לעצמם יהלום שאוסקר החביא מתחת למושב. הם המשיכו ברכבת וברגל עד שהגיעו לקווים האמריקאיים בעיירה לנורה, ולאחר מכן נסעו לפסאו, שם קצין יהודי-אמריקאי סידר להם נסיעה ברכבת לשווייץ. בסתיו 1945 הם עברו לבוואריה שבגרמניה.

24שדרת חסידי אומות העולם

ב-8 במאי 1962, הזמין יד ושם את שינדלר לטקס שבו ניטע עץ חרוב לכבודו בשדרת חסידי אומות העולם.

25מוות

הוא נפטר ב-9 באוקטובר 1974 ונקבר בירושלים בהר ציון, חבר המפלגה הנאצית היחיד שזכה לכבוד זה.

26רשימת שינדלר

רשימת שינדלר הוא סרט דרמה היסטורי אמריקאי משנת 1993 בבימויו ובהפקתו המשותפת של סטיבן ספילברג, שנכתב על ידי סטיבן זאיליאן. הסרט מבוסס על הרומן "תיבת שינדלר" מאת הסופר האוסטרלי תומאס קנילי. הסרט עוקב אחר אוסקר שינדלר, איש עסקים גרמני-סודטי, שהציל יותר מאלף פליטים יהודים, רובם מפולין, מהשואה על ידי העסקתם במפעליו במהלך מלחמת העולם השנייה. בסרט מככבים ליאם ניסן בתפקיד שינדלר, רייף פיינס בתפקיד קצין האס-אס אמון גת, ובן קינגסלי בתפקיד רואה החשבון היהודי של שינדלר, יצחק שטרן.

27חסיד אומות העולם

הוא ואשתו, אמילי, הוכרו כחסידי אומות העולם, תואר המוענק על ידי מדינת ישראל ללא-יהודים שנטלו חלק פעיל בהצלת יהודים במהלך השואה, ב-24 ביוני 1993. שינדלר, יחד עם קרל פלאגה, גאורג פרדיננד דוקוויץ, הלמוט קלייניקה והאנס ואלץ, הם בין חברי המפלגה הנאצית הבודדים שקיבלו תואר זה. עיטורים אחרים כוללים את מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה.