היסטוריה של סלובודן מילושביץ'

מילושביץ' נולד בפוז'ארוואץ, ארבעה חודשים לאחר פלישת מדינות הציר לממלכת יוגוסלביה, וגדל במהלך הכיבוש של מדינות הציר במלחמת העולם השנייה.

מילושביץ' נישא לחברת ילדותו, מיריינה מרקוביץ', שאיתה נולדו לו שני ילדים: מרקו ומריה.

לאחר סיום לימודיו של מילושביץ' בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בלגרד ב-1966, הפך מילושביץ' ליועץ כלכלי לראש עיריית בלגרד, ברנקו פשיץ'.

בשנת 1968, מילושביץ' קיבל עבודה בחברת Tehnogas, שבה עבד סטמבוליץ'.

Ivan Stambolić

להמשיך בסיפור

מילושביץ' מונה ליושב ראש חברת טכנוגס בשנת 1973.

עד שנת 1978, חסותו של סטמבוליץ' אפשרה למילושביץ' להפוך לראש בנק Beobanka, אחד הבנקים הגדולים ביוגוסלביה; נסיעותיו התכופות לפריז ולניו יורק העניקו לו את ההזדמנות ללמוד אנגלית.

בסוף שנות ה-80, מילושביץ' אפשר לארגונים לאומניים סרביים להתגייס ללא הפרעה מצד ממשלת סרביה, כאשר הצ'טניקים קיימו הפגנות, וממשלת סרביה אימצה את הכנסייה האורתודוקסית הסרבית והשיבה לה את הלגיטימיות שלה בסרביה.

ב-16 באפריל 1984, נבחר מילושביץ' לנשיא הוועד העירוני של ליגת הקומוניסטים בבלגרד.

ב-21 בפברואר 1986, הברית הסוציאליסטית של העובדים תמכה בו פה אחד כמועמד לנשיאות הוועד המרכזי של הסניף הסרבי של ה-SKJ.

מילושביץ' נבחר ברוב קולות בקונגרס ה-10 של ליגת הקומוניסטים הסרבית ב-28 במאי 1986.

מילושביץ' עלה בשנת 1987 ככוח בפוליטיקה הסרבית לאחר שהכריז על תמיכה בסרבים במחוז האוטונומי הסרבי קוסובו, שטענו כי הם מדוכאים על ידי הממשל המחוזי שנשלט על ידי הקבוצה האתנית הגדולה בקוסובו, האלבנים האתניים.

ככל שהעמיקה האיבה בין סרבים לאלבנים בקוסובו במהלך שנות ה-80, נשלח מילושביץ' לנאום בפני קהל סרבים בשדה קוסובו ההיסטורי ב-24 באפריל 1987. בזמן שמילושביץ' שוחח עם ההנהגה בתוך היכל התרבות המקומי, מפגינים בחוץ התעמתו עם כוח המשטרה המקומי של קוסובו-אלבניה.

החל משנת 1988, המהפכה האנטי-בירוקרטית הובילה להתפטרות ממשלות וויבודינה ומונטנגרו ולבחירת פקידים בעלי ברית של מילושביץ'.

בפברואר 1988 הפכה התפטרותו של סטמבוליץ' לרשמית, מה שאפשר למילושביץ' לתפוס את מקומו כנשיא סרביה. לאחר מכן יזם מילושביץ' תוכנית של רפורמות בשוק החופשי בתמיכת קרן המטבע הבינלאומית.

במאי 1988 הקים מילושביץ' את "ועדת מילושביץ'" שכללה את הכלכלנים הניאו-ליברליים המובילים של בלגרד.

באוגוסט 1988 נערכו מפגשים של תומכי המהפכה האנטי-בירוקרטית במקומות רבים בסרביה ובמונטנגרו, בעלי אופי אלים יותר ויותר, עם קריאות שנשמעו כגון "תנו לנו נשק!", "אנחנו רוצים נשק!", "יחי סרביה - מוות לאלבנים!", ו-"מונטנגרו היא סרביה!".

בוויבודינה, שבה 54 אחוזים מהאוכלוסייה היו סרבים, כ-100,000 מפגינים התאספו מחוץ למטה המפלגה הקומוניסטית בנובי סאד ב-6 באוקטובר 1988 כדי לדרוש את התפטרות ההנהגה המחוזית.

מילושביץ' פנה לרגשות לאומניים ופופוליסטיים כשדיבר על חשיבותה של סרביה לעולם, ובנאום בבלגרד ב-19 בנובמבר 1988, הוא דיבר על סרביה כמי שניצבת בפני מאבקים נגד אויבים פנימיים וחיצוניים כאחד.

הוועדה החוקתית עבדה במשך שלוש שנים כדי לתאם את עמדותיה, ובשנת 1989 הוגשה חוקה סרבית מתוקנת לממשלות קוסובו, וויבודינה וסרביה לאישור.

החל משנת 1989, מילושביץ' העניק תמיכה לסרבים בקרואטיה שדגלו ביצירת מחוז אוטונומי עבור הסרבים בקרואטיה, דבר שזכה להתנגדות מצד הרשויות הקומוניסטיות בקרואטיה.

המאמצים להפיץ את פולחן האישיות של מילושביץ' ברפובליקה של מקדוניה החלו בשנת 1989 עם הצגת סיסמאות, גרפיטי ושירים המהללים את מילושביץ'.

עד שנת 1989, מילושביץ' ותומכיו שלטו בסרביה המרכזית יחד עם המחוזות האוטונומיים קוסובו וויבודינה, תומכים בהנהגת מונטנגרו, וסוכני שירות הביטחון הסרבי פעלו לערעור הממשלה בבוסניה והרצגובינה.

ב-10 בינואר 1989, המהפכה האנטי-ביורוקרטית נמשכה במונטנגרו, שהיה לה השכר החודשי הממוצע הנמוך ביותר ביוגוסלביה, שיעור אבטלה של כמעט 25 אחוזים, ושבה חמישית מהאוכלוסייה חיה מתחת לקו העוני. 50,000 מפגינים התאספו בבירת מונטנגרו, טיטוגרד (כיום פודגוריצה), כדי למחות על המצב הכלכלי של הרפובליקה ולדרוש את התפטרות הנהגתה.

ב-11 בינואר 1989, נשיאות המדינה של מונטנגרו הגישה את התפטרותה הקולקטיבית יחד עם הנציגים המונטנגרים בפוליטביורו היוגוסלבי.

ב-10 במרץ 1989, אספת וויבודינה אישרה את התיקונים החוקתיים.

ב-23 במרץ 1989, אספת קוסובו אישרה את התיקונים החוקתיים.

ב-28 במרץ 1989, האספה הסרבית אישרה את התיקונים החוקתיים.

ב-8 במאי 1989, מילושביץ' הפך לנשיא השביעי של נשיאות הרפובליקה הסוציאליסטית של סרביה.

בשנת 1990, לאחר שרפובליקות אחרות נטשו את ליגת הקומוניסטים של יוגוסלביה ואימצו מערכות דמוקרטיות רב-מפלגתיות, ממשלתו של מילושביץ' הלכה בעקבותיהן במהירות ונוצרה חוקת סרביה משנת 1990. חוקת 1990 שינתה רשמית את שמה של הרפובליקה הסוציאליסטית של סרביה לרפובליקה של סרביה, נטשה את המערכת הקומוניסטית החד-מפלגתית ויצרה מערכת דמוקרטית רב-מפלגתית.

Slobodan Milošević

להמשיך בסיפור

תוכניות של מילושביץ' לנתק שטח מקרואטיה עבור הסרבים המקומיים החלו עד יוני 1990, על פי יומנו של בוריסב יוביץ'.

מילושביץ' דחה את עצמאות קרואטיה ב-1991, ואפילו לאחר הקמת הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה (FRY), גם היא לא הכירה בתחילה בעצמאות קרואטיה.

ב-11 בינואר 1991, מילושביץ' הפך לנשיא הראשון של הרפובליקה של סרביה.

ממשלתו של מילושביץ' הפעילה השפעה וצנזורה בתקשורת. דוגמה לכך הייתה במרץ 1991, כאשר התובע הציבורי של סרביה הורה על החשכה של 36 שעות של שתי תחנות תקשורת עצמאיות, רדיו B92 וטלוויזיית סטודיו B, כדי למנוע את שידור ההפגנה נגד הממשלה הסרבית שהתקיימה בבלגרד. שתי תחנות התקשורת ערערו בפני התובע הציבורי נגד האיסור, אך התובע הציבורי לא הגיב.

על פי עדותו של נשיא קראינה לשעבר מילאן באביץ', מילושביץ' נטש את התוכניות להחזיק ב"כל הסרבים במדינה אחת" עד מרץ 1991 בהסכם קאראג'ורג'בו הסודי עם נשיא קרואטיה פרניו טוג'מן שדן בחלוקת בוסניה.

The first Croatian President Franjo Tuđman - image

להמשיך בסיפור

עם פרישת הרפובליקה של מקדוניה ב-1991, ממשלת הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה הכריזה על מקדוניה כ"אומה מלאכותית" והיא כרתה ברית עם יוון נגד המדינה, ואף הציעה חלוקה של הרפובליקה של מקדוניה בין הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה ליוון.

סרביה ומונטנגרו הסכימו ליצור את הפדרציה היוגוסלבית החדשה שנקראה הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה בשנת 1992, שפירקה את התשתית הקומוניסטית שנותרה ויצרה מערכת ממשל פדרלית דמוקרטית רב-מפלגתית.

מילושביץ' גינה את הכרזת העצמאות של בוסניה והרצגובינה מיוגוסלביה ב-1992, ואמר כי "בוסניה והרצגובינה הוכרזה באופן בלתי חוקי כמדינה עצמאית וזכתה להכרה."

תחת סנקציות כלכליות כבדות מצד האומות המאוחדות בשל תפקידו הנתפס של מילושביץ' במלחמות יוגוסלביה, כלכלת סרביה החלה תקופה ממושכת של קריסה כלכלית ובידוד. מדיניות הכסף הקל הקשורה למלחמה של הבנק הלאומי של הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה תרמה להיפר-אינפלציה שהגיעה לשיעור מדאיג של 313 מיליון אחוזים בינואר 1994.

על פי הבנק העולמי, כלכלת סרביה התכווצה ב-27.2 וב-30.5 אחוזים ב-1992 וב-1993 בהתאמה. בתגובה למצב המידרדר, כלכלן הבנק העולמי דרגוסלב אברמוביץ' מונה לנגיד הבנק הלאומי של הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה במרץ 1994.

בעקבות החרם האלבני, תומכיו של סלובודן מילושביץ' נבחרו לתפקידי סמכות על ידי הבוחרים הסרבים שנותרו בקוסובו. החרם כלל עד מהרה גם את החינוך בשפה האלבנית בקוסובו, שמילושביץ' ניסה לפתור על ידי חתימה על הסכם החינוך מילושביץ'-רוגובה ב-1996.

Slobodan Milošević

להמשיך בסיפור

הכלכלה הסרבית החלה לצמוח בתקופה שבין 1994–1998, ובשלב מסוים אף הגיעה לשיעור צמיחה של 10.1 אחוזים ב-1997.

ב-4 בפברואר 1997, מילושביץ' הכיר בניצחונות האופוזיציה בכמה בחירות מקומיות, לאחר הפגנות המוניות שנמשכו 96 ימים.

ב-23 ביולי 1997, מילושביץ' נכנס לתפקיד נשיא הפדרציה (הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה), אם כי היה מובן שהוא החזיק בכוח האמיתי זמן מה לפני כן.

Slobodan Milošević

להמשיך בסיפור

מילושביץ' מכחיש שנתן פקודות לטבח אלבנים ב-1998. הוא טוען שהמוות היה אירועים ספורדיים שהוגבלו לאזורים כפריים במערב קוסובו שבוצעו על ידי כוחות פארא-צבאיים ומורדים בכוחות המזוינים. אלה מהצבא הסרבי או מהמשטרה שהיו מעורבים, כך הוא טוען, נעצרו ורבים נידונו לעונשי מאסר ארוכים.

פעולות הנגד של המשטרה והצבא הסרביים נגד צבא השחרור של קוסובו הבדלני הפרו-אלבני במחוז קוסובו האוטונומי לשעבר של סרביה הגיעו לשיאן בסכסוך מזוין שהסלים ב-1998 ובתקיפות אוויריות של נאט"ו נגד יוגוסלביה בין מרץ ליוני 1999, שהסתיימו בנסיגה מלאה של כוחות הביטחון היוגוסלביים מהמחוז ובפריסת כוחות אזרחיים וביטחוניים בינלאומיים.

The NATO Air Strikes against Yugoslavia

להמשיך בסיפור

מילושביץ' הואשם ב-24 במאי 1999 בפשעי מלחמה ובפשעים נגד האנושות שבוצעו בקוסובו, והוא עמד למשפט, עד מותו, בבית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר (ICTY). הוא טען כי המשפט אינו חוקי, שכן הוקם בניגוד למגילת האו"ם.

באופן אירוני, מילושביץ' איבד את אחיזתו בשלטון כשהפסיד בבחירות שהוא עצמו הקדים (כלומר, לפני סיום המנדט שלו) ושלא היה צריך אפילו לנצח בהן כדי לשמור על כוחו, שהיה מרוכז בפרלמנטים שמפלגתו ושותפיה שלטו בהם. במרוץ לנשיאות בין חמישה מועמדים שנערך ב-24 בספטמבר 2000, מילושביץ' הובס בסיבוב הראשון על ידי מנהיג האופוזיציה ווייסלב קושטוניצה, שזכה בקצת יותר מ-50% מהקולות.

Vojislav Koštunica

להמשיך בסיפור

מילושביץ' סירב בתחילה להשלים עם התוצאות, בטענה שאף אחד לא זכה ברוב. החוקה היוגוסלבית דרשה סיבוב שני בין שני המועמדים המובילים במקרה שאף מועמד לא זכה ביותר מ-50% מהקולות. התוצאות הרשמיות הציבו את קושטוניצה לפני מילושביץ', אך מתחת ל-50 אחוזים. ארגון CeSID, שמומן על ידי גורמים בינלאומיים, טען אחרת, אם כי גרסתו השתנתה במהלך השבועיים שבין ה-24 בספטמבר ל-5 באוקטובר. הדבר הוביל להפגנות המוניות בבלגרד ב-5 באוקטובר, הידועות בשם מהפכת הבולדוזרים.

מילושביץ' נאלץ להשלים עם כך כאשר מפקדי צבא יוגוסלביה (VJ), שציפה שיתמכו בו, רמזו כי במקרה זה הם לא יעשו זאת, ויאפשרו את הפלת הממשלה הסרבית בכוח. ב-6 באוקטובר נפגש מילושביץ' עם קושטוניצה והודה בפומבי בתבוסתו.

קושטוניצה נכנס סוף סוף לתפקידו כנשיא יוגוסלביה ב-7 באוקטובר בעקבות הודעתו של מילושביץ'.

Vojislav Koštunica

להמשיך בסיפור

מילושביץ' נעצר על ידי הרשויות היוגוסלביות ב-1 באפריל 2001, לאחר מצור מזוין של 36 שעות בין המשטרה לבין שומרי ראשו של מילושביץ' בווילה שלו בבלגרד. אף שלא הוגשו אישומים רשמיים, מילושביץ' נחשד בשימוש לרעה בכוח ובשחיתות.

בעקבות מעצרו של מילושביץ', ארצות הברית לחצה על הממשלה היוגוסלבית להסגיר את מילושביץ' לבית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה (ICTY), אחרת תאבד סיוע כספי מקרן המטבע הבינלאומית ומהבנק העולמי. ב-28 ביוני הוטס מילושביץ' במסוק מבלגרד לבסיס אוויר אמריקאי בטוזלה, בוסניה והרצגובינה, ומשם הוטס להאג שבהולנד.

בעקבות העברתו של מילושביץ', האישומים המקוריים על פשעי מלחמה בקוסובו שודרגו והתווספו להם אישומים על רצח עם בבוסניה ופשעי מלחמה בקרואטיה. ב-30 בינואר 2002 האשים מילושביץ' את בית הדין לפשעי מלחמה ב"מתקפה מרושעת ועוינת" נגדו.

המשפט החל בהאג ב-12 בפברואר 2002, כאשר מילושביץ' מייצג את עצמו.

בקיץ 2000 נחטף נשיא סרביה לשעבר איוון סטמבוליץ'; גופתו נמצאה ב-2003 ומילושביץ' הואשם במתן הוראה לרציחתו.

Ivan Stambolić

להמשיך בסיפור

ב-11 במרץ 2006 נמצא מילושביץ' מת בתא הכלא שלו במתקן המעצר של בית הדין לפשעי מלחמה של האו"ם, הממוקם ברובע סכוונינגן שבהאג, הולנד.

ביוני 2006 קבע בית המשפט העליון של סרביה שמילושביץ' הורה על רצח סטמבוליץ', ובכך קיבל את פסיקתו הקודמת של בית המשפט המיוחד לפשע מאורגן בבלגרד, שסימן את מילושביץ' כמסית הראשי לרציחות בעלות מניע פוליטי בשנות ה-90.

בפברואר 2007 זיכה בית הדין הבינלאומי לצדק את סרביה תחת שלטונו של מילושביץ' מאחריות ישירה לאירועי פשע שבוצעו במהלך מלחמת בוסניה. נשיא בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ), עם זאת, הצהיר כי "הוכח באופן חד-משמעי" שההנהגה הסרבית, ומילושביץ' בפרט, "היו מודעים לחלוטין... לכך שסביר להניח שיתרחשו מעשי טבח".