אוסטרו-הונגריה הכריזה מלחמה על סרביה
המלחמה פרצה באופן בלתי צפוי בעקבות משבר יולי ב-1914. אוסטרו-הונגריה הכריזה מלחמה על סרביה, ובעקבותיה נכנסו במהירות רוב המעצמות האירופיות למלחמת העולם הראשונה.

יום שבת יוני ד, י עד יום שבת ינו׳ ד, י
Hall of Mirrors in the Palace of Versailles, Paris, France
חוזה ורסאי היה החשוב מבין חוזי השלום של מלחמת העולם הראשונה. הוא סיים את מצב המלחמה בין גרמניה לבין מדינות ההסכמה. החוזה נחתם ב-28 ביוני 1919 בארמון ורסאי, בדיוק חמש שנים לאחר ההתנקשות בארכידוכס פרנץ פרדיננד, שהובילה למלחמה. שאר מעצמות המרכז חתמו על חוזים נפרדים. אף על פי שהפסקת האש ב-11 בנובמבר 1918 סיימה את הלחימה בפועל, נדרשו שישה חודשים של משא ומתן בין בעלות הברית בוועידת השלום בפריז כדי להגיע לחוזה השלום. החוזה נרשם על ידי מזכירות חבר הלאומים ב-21 באוקטובר 1919.
המלחמה פרצה באופן בלתי צפוי בעקבות משבר יולי ב-1914. אוסטרו-הונגריה הכריזה מלחמה על סרביה, ובעקבותיה נכנסו במהירות רוב המעצמות האירופיות למלחמת העולם הראשונה.
ארצות הברית נכנסה למלחמה נגד מעצמות המרכז ב-1917, והנשיא וודרו וילסון עיצב במידה רבה את תנאי השלום. מטרת המלחמה שלו הייתה לנתק את המלחמה מסכסוכים ושאיפות לאומניות.
הצו על השלום פורסם בעיתון 'איזבסטיה', גיליון מס' 208, ב-9 בנובמבר 1917. הוא הציע נסיגה מיידית של רוסיה ממלחמת העולם הראשונה.
ב-8 בינואר 1918 פרסם וילסון את 14 הנקודות. הן התוו מדיניות של סחר חופשי, הסכמים גלויים ודמוקרטיה. אף שהמונח לא נעשה בו שימוש, הונחה קיומה של זכות להגדרה עצמית.
במהלך סתיו 1918 החלו מעצמות המרכז לקרוס. שיעורי העריקה בתוך הצבא הגרמני החלו לעלות, ושביתות אזרחיות הפחיתו באופן דרסטי את הייצור המלחמתי. בחזית המערבית, כוחות בעלות הברית פתחו במתקפת מאה הימים והביסו באופן מכריע את הצבאות הגרמניים במערב.
בסוף 1918 נכנסו כוחות בעלות הברית לגרמניה והחלו בכיבוש.
בסוף 1918 נכנסו כוחות אמריקאים, בלגיים, בריטיים וצרפתיים לחבל הריין כדי לאכוף את הפסקת האש. לפני החוזה, כוח הכיבוש מנה כ-740,000 חיילים.
מינואר 1919 עד מרץ 1919 סירבה גרמניה להסכים לדרישות בעלות הברית שגרמניה תמסור את אוניות הסוחר שלה לנמלי בעלות הברית כדי להוביל אספקת מזון. גרמנים מסוימים ראו בהפסקת האש הפסקה זמנית של המלחמה וידעו שאם תפרוץ לחימה שוב, אוניותיהם יוחרמו.
ביוני 1919 הצהירו בעלות הברית כי המלחמה תתחדש אם הממשלה הגרמנית לא תחתום על החוזה שעליו הסכימו ביניהן. הממשלה בראשות פיליפ שיידמן לא הצליחה להסכים על עמדה משותפת, ושיידמן עצמו התפטר במקום להסכים לחתום על החוזה.
ב-28 ביוני 1919, יום השנה החמישי להתנקשות בארכידוכס פרנץ פרדיננד (הגורם המיידי למלחמה), נחתם חוזה השלום.
גם גרמניה וגם בריטניה היו תלויות בייבוא מזון וחומרי גלם, שרובם היו צריכים להישלח מעבר לאוקיינוס האטלנטי. המצור על גרמניה (1914–1919) היה מבצע ימי שביצעו מדינות ההסכמה כדי לעצור את אספקת חומרי הגלם ומזון שהגיעו למעצמות המרכז.
במרץ 1921 כבשו כוחות צרפתיים ובלגיים את דואיסבורג, דיסלדורף ואזורים אחרים שהיוו חלק מחבל הריין המפורז, בהתאם לחוזה ורסאי.
הוועדה נדרשה "לתת לממשלה הגרמנית הזדמנות הוגנת להישמע", ולהגיש את מסקנותיה עד ה-1 במאי 1921.
ב-5 במאי 1921 קבעה ועדת הפיצויים את לוח התשלומים של לונדון וסכום פיצויים סופי של 132 מיליארד מרק זהב שיידרש מכל מעצמות המרכז. זו הייתה ההערכה הציבורית למה שמעצמות המרכז יכלו לשלם במשותף, והייתה גם פשרה בין הדרישות וההערכות של בלגיה, בריטניה וצרפת. יתרה מכך, הוועדה הכירה בכך שמעצמות המרכז יכולות לשלם מעט ושהנטל ייפול על גרמניה.
ב-24 בינואר החל חיל המצב האמריקאי בנסיגתו מחבל הריין, כאשר הכוחות האחרונים עזבו בתחילת פברואר.