היסטוריה של רפובליקת ויימאר

ב-28 ביוני נחתם חוזה ורסאי, שהורה לגרמניה לצמצם את צבאה, לקחת אחריות על מלחמת העולם הראשונה, לוותר על חלק משטחה ולשלם פיצויים מופקעים לבעלות הברית. הוא גם מנע מגרמניה להצטרף לחבר הלאומים באותה עת.

באוקטובר 1918 עברה חוקת הקיסרות הגרמנית רפורמה כדי להעניק סמכויות רבות יותר לפרלמנט הנבחר.

עד ה-7 בנובמבר הגיעה המהפכה למינכן, מה שהוביל לבריחתו של המלך לודוויג השלישי מבוואריה. ה-MSPD החליטה לנצל את תמיכתם בבסיס העממי ולהציב את עצמם בחזית התנועה, בדרישה שהקיסר וילהלם השני יתפטר.

ב-9 בנובמבר 1918 הוכרזה "הרפובליקה הגרמנית" על ידי חבר ה-MSPD פיליפ שיידמן בבניין הרייכסטאג בברלין, לזעמו של פרידריך אברט, מנהיג ה-MSPD, שחשב שאת שאלת המלוכה או הרפובליקה צריכה להכריע אספה לאומית.

מעשי האיבה במלחמת העולם הראשונה התרחשו בין ה-28 ביולי 1914 ל-11 בנובמבר 1918, תקופה שבה גויסו מעל 70 מיליון אנשי צבא; המלחמה הסתיימה עם 20 מיליון הרוגים צבאיים ואזרחיים — לא כולל מקרי מוות ממגיפת השפעת הספרדית של 1918, שגבתה מיליוני קורבנות נוספים — מה שהפך אותה לאחת המלחמות הגדולות והקטלניות בהיסטוריה. מצבן של גרמניה ומעצמות המרכז הידרדר, מה שהוביל אותן לבקש שלום.

ב-11 בנובמבר 1918 נחתמה שביתת נשק בקומפיין על ידי נציגים גרמנים. היא סיימה למעשה את הפעולות הצבאיות בין בעלות הברית לגרמניה. היא הסתכמה בכניעה גרמנית, ללא כל ויתורים מצד בעלות הברית; המצור הימי יימשך עד להסכמה על תנאי שלום מלאים.

מנובמבר 1918 עד ינואר 1919, גרמניה נוהלה על ידי "מועצת צירי העם", תחת הנהגתם של אברט והאזה.

כיבוש חבל הריין התרחש בעקבות שביתת הנשק עם גרמניה ב-11 בנובמבר 1918. צבאות הכיבוש כללו כוחות אמריקאים, בלגיים, בריטיים וצרפתיים.

בינואר, ליגת הספרטקיסטים ואחרים ברחובות ברלין ביצעו ניסיונות חמושים נוספים להקמת קומוניזם, הידועים כמרד הספרטקיסטים.

ב-6 בפברואר 1919 התכנסה האספה הלאומית בעיר ויימאר והקימה את קואליציית ויימאר. הם גם בחרו במנהיג ה-SDP פרידריך אברט לנשיא רפובליקת ויימאר.

ב-13 במרץ 1920 במהלך הפוטש של קאפ, 12,000 חיילי פרייקור כבשו את ברלין והתקינו את וולפגנג קאפ, עיתונאי ימני, כקנצלר.

הסכם רפאלו היה הסכם שנחתם ב-16 באפריל 1922 בין הרפובליקה הגרמנית לרוסיה הסובייטית, לפיו שתיהן ויתרו על כל התביעות הטריטוריאליות והפיננסיות זו כלפי זו ופתחו ביחסים דיפלומטיים ידידותיים.

עד 1923, הרפובליקה טענה שהיא אינה יכולה עוד להרשות לעצמה את תשלומי הפיצויים הנדרשים על פי חוזה ורסאי, והממשלה חדלה מלשלם חלק מהתשלומים.

כוחות צרפתיים ובלגיים כבשו את חבל הרוהר, האזור התעשייתי הפורה ביותר של גרמניה באותה עת, והשתלטו על רוב חברות הכרייה והייצור בינואר 1923.

גוסטב שטרזמן היה קנצלר הרייך במשך 100 ימים ב-1923, וכיהן כשר החוץ מ-1923 עד 1929, תקופה של יציבות יחסית עבור רפובליקת ויימאר, הידועה בגרמניה כ-Goldene Zwanziger ("שנות העשרים המוזהבות").

באוקטובר 1925 נחתם הסכם לוקרנו על ידי גרמניה, צרפת, בלגיה, בריטניה ואיטליה; הוא הכיר בגבולותיה של גרמניה עם צרפת ובלגיה.

בשנת 1926 התקבלה גרמניה לחבר הלאומים כחברה קבועה, מה ששיפר את מעמדה הבינלאומי והעניק לה את הזכות להצביע בנושאי החבר.

בשנת 1926 היו כ-2 מיליון גרמנים מובטלים, מספר שעלה לכ-6 מיליון ב-1932. רבים האשימו את רפובליקת ויימאר. הדבר ניכר כאשר מפלגות פוליטיות מימין ומשמאל שרצו לפרק את הרפובליקה כליל הפכו כל רוב דמוקרטי בפרלמנט לבלתי אפשרי.

הבחירות הכלליות ב-31 ביולי 1932 הניבו הישגים משמעותיים לקומוניסטים ולנאצים, שזכו ב-37.3% מהקולות — שיא הישגיהם בבחירות חופשיות. המפלגה הנאצית החליפה אז את הסוציאל-דמוקרטים כמפלגה הגדולה ביותר ברייכסטאג, אם כי לא השיגה רוב.

היטלר הושבע לקנצלר בבוקר ה-30 בינואר 1933.

חוק ההסמכה, חוק שעבר ברייכסטאג הגרמני ב-1933 שאפשר לאדולף היטלר לקבל סמכויות דיקטטוריות.

ממשלת פון שלייכר כיהנה דה יורה כממשלת גרמניה בתקופת רפובליקת ויימאר בין ה-3 בדצמבר 1932 ל-28 בינואר 1933, לאחר התפטרותו של פרנץ פון פאפן.