1לידה
ב-11 ביוני 1899, נולד יסונארי קוואבאטה למשפחה מבוססת באוסקה, יפן.
2יתמות
יסונארי התייתם מהוריו בהיותו בן ארבע, ולאחר מכן עבר לגור עם סביו.
3מות הסבתא
בספטמבר 1906, נפטרה סבתו של קוואבאטה כשהיה בן שבע.
4פגישה עם אחותו
ליסונארי הייתה אחות גדולה שנלקחה על ידי דודתם, והוא פגש אותה רק פעם אחת, לאחר מות הוריו, בגיל עשר ביולי 1909.
5מות האחות
אחותו של יסונארי נפטרה זמן קצר לאחר שפגש אותה, כשהיה בן 11.
6מות הסבא
במאי 1914, נפטר סבו של קוואבאטה כשהיה בן חמש-עשרה.
7פנסיון
בינואר 1916, עבר לגור בפנסיון ליד חטיבת הביניים (המקבילה לתיכון מודרני) שאליה נסע קודם לכן ברכבת.
8מעבר לטוקיו
לאחר שסיים את חטיבת הביניים במרץ 1917, עבר קוואבאטה לטוקיו זמן קצר לפני יום הולדתו ה-18.
9אהבה כואבת
לקוואבאטה היה רומן אהבה כואב עם האציו איטו, אותה פגש כשהיה בן 20. מכתב אהבה שלא נשלח אליה נמצא במקום מגוריו הקודם בקאמאקורה, מחוז קנאגאווה, בשנת 2014. על פי קאורי קוואבאטה, חתנו של הסופר, רשומה שלא פורסמה ביומנו של הסופר מציינת כי האציו נאנסה על ידי נזיר במקדש שבו שהתה, מה שהוביל אותה לבטל את אירוסיהם.
10בית הספר העליון הראשון
קוואבאטה קיווה לעבור את בחינות הכניסה לבית הספר העליון הראשון, שהיה תחת ניהול אוניברסיטת טוקיו הקיסרית. הוא הצליח בבחינה באותה שנה ונכנס לפקולטה למדעי הרוח כסטודנט לאנגלית ביולי 1920. קוואבאטה הצעיר היה באותה עת מוקסם מיצירותיו של חתן פרס נובל אסיאתי אחר, רבינדרנת טאגור.
11שינוי פקולטות
במהלך לימודיו באוניברסיטה, עבר קוואבאטה לפקולטה לספרות יפנית וכתב תזה לסיום התואר שכותרתה "היסטוריה קצרה של הרומנים היפניים".
12סיפור קצר ראשון
בעודו סטודנט באוניברסיטה, הקים קוואבאטה מחדש את כתב העת הספרותי של אוניברסיטת טוקיו, "שין-שיצ'ו" ("זרם מחשבה חדש"), שלא פעל במשך יותר מארבע שנים. שם פרסם את סיפורו הקצר הראשון, "Shokonsai ikkei" ("מבט מפסטיבל יאסוקוני") בשנת 1921.
13סיום לימודים
קוואבאטה סיים את לימודיו ב-1924, ובאותה עת כבר משך את תשומת ליבו של קיקוצ'י קאן, סופר יפני, ושל סופרים ועורכים בולטים אחרים באמצעות הגשת כתביו לכתב העת הספרותי של קיקוצ'י, "בונגיי שונג'ו".
14תנועת כתיבה חדשה
באוקטובר 1924, קוואבאטה, ריאיצ'י יוקומיצו וסופרים צעירים אחרים הקימו כתב עת ספרותי חדש בשם "בונגיי ג'ידאי" ("העידן האמנותי"). כתב עת זה היווה תגובה לאסכולה הישנה והמושרשת של הספרות היפנית, ובמיוחד לתנועה היפנית שצמחה מהנטורליזם, בעודו עומד גם באופוזיציה לתנועת הספרות ה"פועלית" או הפרולטרית של האסכולות הסוציאליסטיות/קומוניסטיות.
15הרוקדת מאיזו
קוואבאטה החל לזכות בהכרה עבור מספר סיפורים קצרים זמן קצר לאחר סיום לימודיו, וקיבל שבחים על "הרוקדת מאיזו" ב-1926, סיפור על סטודנט מלנכולי שבמהלך טיול רגלי בחצי האי איזו פוגש רקדנית צעירה וחוזר לטוקיו במצב רוח משופר בהרבה.
16נישואין
בשנת 1926, קוואבאטה נישא להידקו.
17סגנונות כתיבה שונים
בשנות ה-20, קוואבאטה התגורר ברובע הפלבאיי של אסאקוסה, טוקיו. בתקופה זו, התנסה קוואבאטה בסגנונות כתיבה שונים.
18אסאקוסה קורנאידן
בספרו "אסאקוסה קורנאידן" ("כנופיית הארגמן של אסאקוסה"), אחד הרומנים של קוואבאטה שפורסם ב-1930, הוא חוקר את חייהם של אנשי השוליים והחברה הגבוהה-נמוכה, בסגנון המהדהד את ספרות סוף תקופת אדו.
19המחאה
בשנת 1933, מחה קוואבאטה בפומבי נגד מעצרו, עינויו ומותו של הסופר השמאלני הצעיר טאקיג'י קובאיאשי בטוקיו על ידי המשטרה הפוליטית המיוחדת "טוקו".
20מעבר דירה
קוואבאטה עבר מאסאקוסה לקאמאקורה, מחוז קנאגאווה, בשנת 1934, ולמרות שבתחילה נהנה מחיי חברה פעילים מאוד בקרב סופרים ואנשי ספרות רבים שהתגוררו בעיר במהלך שנות המלחמה ומיד אחריהן, בשנותיו המאוחרות הוא הפך למתבודד מאוד.
21חוסר ביטחון רגשי
ביצירה שפורסמה ב-1934 כתב קוואבאטה: "אני מרגיש כאילו מעולם לא החזקתי יד של אישה במובן הרומנטי... האם אני אדם מאושר הראוי לרחמים?". אין צורך לקחת זאת כפשוטו, אך זה מראה את סוג חוסר הביטחון הרגשי שקוואבאטה חש, במיוחד לאחר שחווה שני רומנים כואבים בגיל צעיר. אחד מאותם פרקי אהבה כואבים היה עם האציו איטו.
22ארץ השלג
אחד הרומנים המפורסמים ביותר שלו היה "ארץ השלג", שהחל ב-1934 ופורסם לראשונה בהמשכים בין 1935 ל-1937. הוא ביסס את מעמדו של קוואבאטה כאחד הסופרים החשובים ביפן והפך לקלאסיקה מיידית, שתוארה על ידי אדוארד ג. סיידנשטיקר כ"אולי יצירת המופת של קוואבאטה".
23אמן הגו
הספר שקוואבאטה עצמו החשיב ליצירתו הטובה ביותר הוא "אמן הגו" (1951). זהו רומן חצי-בדיוני המגולל משחק גו מרכזי ב-1938, שבו אמן המשחק מפסיד ליריבו הצעיר, מה שמסמל את תבוסת יפן במלחמת העולם השנייה.
24סדרת הצלחות
לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, הצלחתו של קוואבאטה נמשכה עם רומנים כגון "אלף עגורים" (סיפור על אהבה גורלית) ב-1952, "קול ההר", שפורסם בהמשכים בין 1949 ל-1954, "בית היפהפיות הנרדמות" ב-1961, "יופי ועצב" ב-1964, ו"הבירה העתיקה" ב-1962.
25נשיא ה-P.E.N היפני
כנשיא ה-P.E.N היפני במשך שנים רבות לאחר המלחמה, מ-1948 עד 1965, היה קוואבאטה כוח מניע מאחורי תרגום הספרות היפנית לאנגלית ולשפות מערביות אחרות.
26קצין
קוואבטה מונה לקצין מסדר האמנויות והספרות של צרפת בשנת 1960.
27מסדר התרבות של יפן
בשנת 1961 הוענק לקוואבטה מסדר התרבות של יפן.
28פרס נובל
ב-16 באוקטובר 1968 הוענק לקוואבטה פרס נובל לספרות, והוא היה ליפני הראשון שזכה להוקרה זו. בהענקת הפרס "על שליטתו הנרטיבית, המבטאת ברגישות רבה את מהות הנפש היפנית", ציינה ועדת פרס נובל שלושה מרומניו: "ארץ השלג", "אלף עגורים" ו"הבירה העתיקה".
29תעלומת המוות
ב-16 באפריל 1972 התאבד קוואבטה ככל הנראה באמצעות הרעלת גז, אך מספר מקורבים וחברים, כולל אלמנתו, סבורים כי מותו היה תאונה, וכי הוא ניתק בטעות את ברז הגז בזמן שהכין אמבטיה.