צמיחה כלכלית בתאילנד
בין השנים 1985 ל-1996, כלכלת תאילנד צמחה בממוצע של מעל 9% בשנה, שיעור הצמיחה הכלכלית הגבוה ביותר מכל מדינה באותה עת. האינפלציה נשמרה נמוכה יחסית בטווח של 3.4%–5.7%. הבאט היה צמוד לדולר האמריקאי בשער של 25 לדולר.

יום רביעי יולי ד, י עד יום שישי ינו׳ ד, י
Southeast Asia
המשבר הפיננסי באסיה היה תקופה של משבר פיננסי שפקד חלקים נרחבים ממזרח אסיה ומדרום-מזרח אסיה החל מיולי 1997, ועורר חששות מפני התמוטטות כלכלית עולמית עקב הידבקות פיננסית.
בין השנים 1985 ל-1996, כלכלת תאילנד צמחה בממוצע של מעל 9% בשנה, שיעור הצמיחה הכלכלית הגבוה ביותר מכל מדינה באותה עת. האינפלציה נשמרה נמוכה יחסית בטווח של 3.4%–5.7%. הבאט היה צמוד לדולר האמריקאי בשער של 25 לדולר.
המטבע הסיני, הרנמינבי (RMB), היה צמוד מאז 1994 לדולר האמריקאי ביחס של 8.3 יואן לדולר.
מגזר הבנקאות היה עמוס בהלוואות ללא פירעון, שכן התאגידים הגדולים מימנו התרחבויות אגרסיביות. באותה תקופה הייתה דחיפות לבנות קונגלומרטים גדולים כדי להתחרות בזירה העולמית. עסקים רבים נכשלו בסופו של דבר בהבטחת תשואות ורווחיות. הצ'בול, הקונגלומרטים הדרום-קוריאניים, פשוט ספגו עוד ועוד השקעות הון. בסופו של דבר, חובות עודפים הובילו לכישלונות גדולים ולהשתלטויות. שערוריית האנבו בתחילת 1997 חשפה את חולשותיה הכלכליות ובעיות השחיתות של דרום קוריאה בפני הקהילה הפיננסית הבינלאומית.
לאחר ששמרה על עצמה במידה רבה מחוץ לקלחת לאורך 1997–1998, רווחה בעיתונות המערבית ספקולציה כבדה שסין תיאלץ בקרוב לפחת את המטבע שלה כדי להגן על התחרותיות של הייצוא שלה מול זה של מדינות ה-ASEAN, שהייצוא שלהן הפך לזול יותר בהשוואה לזה של סין.
עסקים רבים קרסו, וכתוצאה מכך, מיליוני אנשים ירדו מתחת לקו העוני בשנים 1997–1998. אינדונזיה, דרום קוריאה ותאילנד היו המדינות שנפגעו בצורה הקשה ביותר מהמשבר.
במאי 1997, הבנק המרכזי של הפיליפינים (Bangko Sentral ng Pilipinas), העלה את הריבית ב-1.75 נקודות אחוז ושוב ב-2 נקודות ב-19 ביוני.
ב-14 וב-15 במאי 1997, הבאט התאילנדי ספג מתקפות ספקולטיביות מאסיביות.
ביוני 1997, אינדונזיה נראתה רחוקה מהמשבר. בניגוד לתאילנד, לאינדונזיה הייתה אינפלציה נמוכה, עודף סחר של יותר מ-900 מיליון דולר, יתרות מטבע חוץ עצומות של יותר מ-20 מיליארד דולר, ומגזר בנקאי טוב. אך מספר רב של תאגידים אינדונזיים לוו בדולרים אמריקאיים. במהלך השנים הקודמות, כשהרופיה התחזקה מול הדולר, פרקטיקה זו עבדה היטב עבור תאגידים אלו; רמות החוב האפקטיביות ועלויות המימון שלהם ירדו ככל שערך המטבע המקומי עלה.
ב-30 ביוני 1997, ראש הממשלה צ'אוואליט יונגצ'איוד אמר כי לא יפחת את הבאט.
מאוחר יותר באותה שנה, ביולי, יצרנית הרכב השלישית בגודלה בדרום קוריאה, קיה מוטורס, ביקשה הלוואות חירום. אפקט הדומינו של קריסת חברות דרום קוריאניות גדולות דחף את הריבית כלפי מעלה והרחיק משקיעים בינלאומיים.
ביולי 1997, ימים ספורים לאחר פיחות הבאט התאילנדי, הרינגיט המלזי נסחר בכבדות על ידי ספקולנטים. הריבית ללילה זינקה ממתחת ל-8% למעל 40%.
ביולי 1997, כאשר תאילנד הניחה לבאט לצוף, הרשויות המוניטריות של אינדונזיה הרחיבו את רצועת המסחר של הרופיה מ-8% ל-12%. הרופיה הותקפה לפתע בצורה קשה באוגוסט.
תאילנד הציתה את המשבר ב-2 ביולי, וב-3 ביולי התערב הבנק המרכזי של הפיליפינים כדי להגן על הפסו, והעלה את הריבית ללילה מ-15% ל-32% עם תחילת המשבר באסיה באמצע יולי 1997.
לתאילנד חסרו יתרות מטבע חוץ כדי לתמוך בהצמדת המטבע דולר-באט, והממשלה התאילנדית נאלצה בסופו של דבר להניח לבאט לצוף ב-2 ביולי 1997, מה שאפשר לשוק המטבעות לקבוע את ערכו. זה גרם לשרשרת אירועים שהובילה בסופו של דבר למשבר אזורי.
הרשות המוניטרית של הונג קונג (HKMA) ודונלד צאנג, אז שר האוצר, הכריזו מלחמה על הספקולנטים. הממשלה סיימה ברכישת מניות בשווי של כ-120 מיליארד דולר הונג קונגי (15 מיליארד דולר ארה"ב) בחברות שונות, והפכה לבעלת המניות הגדולה ביותר בחלקן (למשל, הממשלה החזיקה ב-10% מ-HSBC) בסוף אוגוסט, כאשר הסתיימו פעולות האיבה עם סגירת חוזה העתיד של מדד האנג סנג לאוגוסט.
ב-11 באוגוסט 1997, קרן המטבע הבינלאומית (IMF) חשפה חבילת חילוץ לתאילנד בסך של יותר מ-17 מיליארד דולר, בכפוף לתנאים כגון העברת חוקים הקשורים להליכי פשיטת רגל (ארגון מחדש ורה-ארגון) וביסוס מסגרות רגולטוריות חזקות לבנקים ומוסדות פיננסיים אחרים.
ב-14 באוגוסט 1997, משטר שער החליפין הנייד המנוהל הוחלף בהסדר שער חליפין צף חופשי. הרופיה צנחה עוד יותר. קרן המטבע הבינלאומית הציעה חבילת חילוץ של 23 מיליארד דולר, אך הרופיה המשיכה לשקוע על רקע חששות מחובות תאגידיים, מכירות מאסיביות של רופיה וביקוש חזק לדולרים.
קרן המטבע הבינלאומית אישרה ב-20 באוגוסט 1997 חבילת סיוע נוספת של 2.9 מיליארד דולר.
הרופיה והבורסה של ג'קרטה הגיעו לשפל היסטורי בספטמבר. מודי'ס הורידה בסופו של דבר את דירוג החוב לטווח ארוך של אינדונזיה לדרגת "אג"ח זבל".
באוקטובר 1997, הדולר של הונג קונג, שהיה צמוד ל-7.8 לדולר ארה"ב מאז 1983, נקלע ללחץ ספקולטיבי מכיוון ששיעור האינפלציה של הונג קונג היה גבוה משמעותית מזה של ארצות הברית במשך שנים.
שווקי המניות הפכו לתנודתיים יותר ויותר; בין ה-20 ל-23 באוקטובר מדד ה-Hang Seng צנח ב-23%.
הרשות המוניטרית של הונג קונג הבטיחה אז להגן על המטבע. ב-23 באוקטובר 1997, היא העלתה את ריבית הלילה מ-8% ל-23%, ובשלב מסוים אף ל-'280%'.
ב-27 באוקטובר 1997, מדד דאו ג'ונס צנח ב-554 נקודות או 7.2%, על רקע דאגות מתמשכות בנוגע לכלכלות אסיה.
המשבר הביא לירידה באמון הצרכנים ובהוצאותיהם, ראו מיני-הקריסה של 27 באוקטובר 1997. בין ההשפעות העקיפות היו בועת הדוט-קום, ובהמשך גם בועת הדיור ומשבר משכנתאות הסאבפריים.
הבורסה של סיאול ירדה ב-4% ב-7 בנובמבר 1997.
ב-8 בנובמבר, הוא צנח ב-7%, הירידה היומית הגדולה ביותר שלו עד לאותו תאריך.
בעקבות השפל בשוק האסייתי, הורידה מודי'ס את דירוג האשראי של דרום קוריאה מ-A1 ל-A3 ב-28 בנובמבר 1997, והורידה אותו שוב ל-B2 ב-11 בדצמבר.
מיזם ה-5 מיליארד דולר של סמסונג מוטורס פורק עקב המשבר, ובסופו של דבר דייהו מוטורס נמכרה לחברה האמריקאית ג'נרל מוטורס (GM).
בשנת 1998, יונדאי מוטור השתלטה על קיה מוטורס.
בשנת 1998, התפוקה של הכלכלה הריאלית ירדה והטילה את המדינה למיתון הראשון שלה מזה שנים רבות. מגזר הבנייה התכווץ ב-23.5%, הייצור הצטמצם ב-9% ומגזר החקלאות ב-5.9%. בסך הכל, התוצר המקומי הגולמי של המדינה צנח ב-6.2% בשנת 1998.
בניגוד להשקעות של רבות ממדינות דרום-מזרח אסיה, כמעט כל השקעות החוץ של סין לבשו צורה של מפעלים בשטח ולא של ניירות ערך, מה שבודד את המדינה מבריחת הון מהירה. בעוד שסין לא הושפעה מהמשבר בהשוואה לדרום-מזרח אסיה ודרום קוריאה, הצמיחה בתמ"ג הואטה בחדות ב-1998 וב-1999, מה שהפנה תשומת לב לבעיות מבניות בכלכלתה.
הבהאט פוחת במהירות ואיבד יותר ממחצית מערכו. הבהאט הגיע לנקודת השפל שלו של 56 יחידות לדולר אמריקאי בינואר 1998. שוק המניות התאילנדי צנח ב-75%. Finance One, חברת המימון התאילנדית הגדולה ביותר עד אז, קרסה.
השער צנח ליותר מ-11,000 רופי לדולר אמריקאי אחד ב-9 בינואר 1998, עם שערי ספוט של מעל 14,000 במהלך 23–26 בינואר ומסחר שוב מעל 14,000 במשך כשישה שבועות במהלך יוני-יולי 1998.
בפברואר 1998, הנשיא סוהארטו פיטר את נגיד בנק אינדונזיה ג'. סודראדג'אד דג'יוואנדונו, אך הדבר התברר כלא מספיק. על רקע מהומות נרחבות במאי 1998, סוהארטו התפטר תחת לחץ ציבורי וסגן הנשיא ב. ג'. חביבי החליף אותו.
ב-31 בדצמבר 1998 עמד שער החליפין כמעט בדיוק על 8,000 ליחידה מול דולר אמריקאי אחד. אינדונזיה איבדה באותה שנה 13.5% מן התמ"ג שלה.
בשנת 1999, הממשלה החלה למכור את המניות הללו על ידי השקת קרן ה-Tracker Fund של הונג קונג, והפיקה רווח של כ-30 מיליארד דולר הונג קונגי (4 מיליארד דולר ארה"ב).
התמ"ג של הפיליפינים התכווץ ב-0.6% במהלך החלק הגרוע ביותר של המשבר, אך צמח ב-3% עד שנת 2001, למרות השערוריות של ממשל ג'וזף אסטרדה בשנת 2001, ובראשן שערוריית ה-"jueteng", שגרמה למדד ה-PSE Composite, המדד העיקרי של הבורסה הפיליפינית, לרדת ל-1,000 נקודות משיא של 3,448 נקודות בשנת 1997.
עד שנת 2001, כלכלת תאילנד התאוששה.
הפזו צנח מ-26 פזו לדולר בתחילת המשבר ל-46.50 פזו בתחילת 1998 ועד ל-53 פזו ביולי 2001.
הכנסות המס הגוברות אפשרו למדינה לאזן את תקציבה ולפרוע את חובותיה לקרן המטבע הבינלאומית (IMF) בשנת 2003, ארבע שנים לפני המועד המתוכנן.
בהשוואה לחשבון השוטף של 1997, עד שנת 2005 הוערך כי למלזיה יש עודף של 14.06 מיליארד דולר.
בשנת 2005 הוסרו אחרוני צעדי המשבר עם היציאה ממערכת שער החליפין הקבוע. אך בניגוד לימים שלפני המשבר, לא נראה שמדובר בניוד חופשי, אלא בניוד מנוהל, בדומה לדולר הסינגפורי.
הבאט התאילנדי המשיך להתחזק ל-29 באט לדולר אמריקאי באוקטובר 2010.