לידה
ג'ון מיינארד קיינס נולד בקיימברידג', קיימברידג'שייר, אנגליה, למשפחה ממעמד הביניים הגבוה.

יום שני יוני ד, י עד יום שבת אפר׳ ד, י
England, UK
ג'ון מיינארד קיינס, הברון הראשון מקיינס (5 ביוני 1883 – 21 באפריל 1946), היה כלכלן בריטי שרעיונותיו שינו מהיסוד את התיאוריה והפרקטיקה של המאקרו-כלכלה ואת המדיניות הכלכלית של ממשלות. הוא התבסס על עבודה מוקדמת בנושא הגורמים למחזורי עסקים ושכלל אותה במידה רבה, והיה אחד הכלכלנים המשפיעים ביותר במאה ה-20. הוא נחשב במידה רבה לאבי המאקרו-כלכלה המודרנית, ורעיונותיו מהווים את הבסיס לאסכולה המחשבתית הידועה ככלכלה קיינסיאנית, ולענפיה השונים.
ג'ון מיינארד קיינס נולד בקיימברידג', קיימברידג'שייר, אנגליה, למשפחה ממעמד הביניים הגבוה.
במאי 1904, הוא קיבל תואר ראשון בהצטיינות במתמטיקה.
בתחילה נהנה מעבודתו, אך עד 1908 השתעמם והתפטר מתפקידו כדי לחזור לקיימברידג' ולעבוד על תורת ההסתברות, במימון פרטי של שני מרצים באוניברסיטה – אביו והכלכלן ארתור פיגו.
באוקטובר 1908 החלה הקריירה של קיינס בשירות המדינה כפקיד במשרד לענייני הודו.
עד 1909 פרסם קיינס את מאמרו הכלכלי המקצועי הראשון ב-The Economic Journal, בנושא השפעת המיתון הכלכלי העולמי האחרון על הודו.
הוא ייסד את מועדון הכלכלה המדינית, קבוצת דיון שבועית.
עד 1913 פרסם את ספרו הראשון, "מטבע ומימון בהודו".
בינואר 1915 קיבל קיינס תפקיד ממשלתי רשמי במשרד האוצר.
במסגרת עיטורי יום הולדתו של המלך בשנת 1917, מונה קיינס לעמית במסדר האמבט על עבודתו בזמן המלחמה.
קיינס מונה לנציג פיננסי מטעם משרד האוצר לוועידת השלום בוורסאי ב-1919. הוא מונה גם לקצין במסדר לאופולד הבלגי.
קיינס השלים את ספרו "חיבור על הסתברות" לפני המלחמה, אך פרסם אותו ב-1921.
בשנת 1922 המשיך קיינס לדגול בהפחתת הפיצויים הגרמניים בספרו "תיקון לחוזה".
החל מ-1924 הוא דגל גם בתגובה פיסקאלית, שבה הממשלה יכולה ליצור מקומות עבודה על ידי הוצאות על עבודות ציבוריות.
בשנת 1921 כתב קיינס כי התאהב "מאוד" בלידיה לופוקובה, בלרינה רוסייה ידועה ואחת מכוכבות הבלט רוס של דיאגילב. בשנים הראשונות לחיזוריו, הוא ניהל רומן עם גבר צעיר יותר, סבסטיאן ספרוט, במקביל ללופוקובה, אך בסופו של דבר בחר בלופוקובה באופן בלעדי. הם נישאו ב-1925.
הספר "חיבור על כסף" פורסם ב-1930 בשני כרכים.
הספר "התאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף" פורסם ב-1936.
בספרו "איך לשלם עבור המלחמה", שפורסם ב-1940, טען קיינס כי יש לממן את מאמץ המלחמה במידה רבה באמצעות מיסוי גבוה יותר ובעיקר באמצעות חיסכון כפוי (בעיקרו הלוואת כספים מהעובדים לממשלה), ולא באמצעות גירעון תקציבי, כדי למנוע אינפלציה.
בספטמבר 1941 הוצע לו למלא מקום פנוי במועצת המנהלים של הבנק המרכזי של אנגליה, ובהמשך כיהן קדנציה מלאה החל מאפריל שלאחר מכן.
ביוני 1942 תוגמל קיינס על שירותו בתואר אצולה תורשתי במסגרת עיטורי יום הולדתו של המלך.
ב-7 ביולי פורסם תוארו כ"ברון קיינס, מטילטון, במחוז סאסקס" והוא תפס את מקומו בבית הלורדים על ספסלי המפלגה הליברלית.
כאשר ניצחון בעלות הברית החל להיראות ודאי, קיינס היה מעורב מאוד, כראש המשלחת הבריטית ויו"ר ועדת הבנק העולמי, במשא ומתן באמצע 1944 שהוביל להקמת מערכת ברטון וודס.
קיינס מת מהתקף לב בטילטון, בית החווה שלו ליד פירל, מזרח סאסקס, אנגליה, ב-21 באפריל 1946, בגיל 62.
המשבר הפיננסי העולמי של 2007–2008 הוביל לספקנות ציבורית לגבי הקונצנזוס של השוק החופשי, אפילו מצד גורמים בימין הכלכלי. במרץ 2008 הכריז מרטין וולף, פרשן הכלכלה הראשי של הפייננשל טיימס, על מות החלום של קפיטליזם שוק חופשי גלובלי.
עד סוף דצמבר 2008 דיווח הפייננשל טיימס כי "התחייה הפתאומית של המדיניות הקיינסיאנית היא היפוך מדהים של האורתודוקסיה של העשורים האחרונים".