לידה
ב-11 ביוני 1899, נולד יסונארי קוואבאטה למשפחה מבוססת באוסקה, יפן.
null
היסטוריה של יסונארי קוואבאטה
יום ראשון יוני ד, י עד יום ראשון אפר׳ ד, י
Japan
יסונארי קוואבאטה היה סופר וכותב סיפורים קצרים יפני, שיצירותיו הליריות, המאופקות והמעודנות זיכו אותו בפרס נובל לספרות בשנת 1968, והיה לסופר היפני הראשון שקיבל פרס זה. יצירותיו זכו להצלחה בינלאומית רחבה ועדיין נקראות בהרחבה.
יתמות
יסונארי התייתם מהוריו בהיותו בן ארבע, ולאחר מכן עבר לגור עם סביו.
מות הסבתא
בספטמבר 1906, נפטרה סבתו של קוואבאטה כשהיה בן שבע.
פגישה עם אחותו
ליסונארי הייתה אחות גדולה שנלקחה על ידי דודתם, והוא פגש אותה רק פעם אחת, לאחר מות הוריו, בגיל עשר ביולי 1909.
מות האחות
אחותו של יסונארי נפטרה זמן קצר לאחר שפגש אותה, כשהיה בן 11.
מות הסבא
במאי 1914, נפטר סבו של קוואבאטה כשהיה בן חמש-עשרה.
פנסיון
בינואר 1916, עבר לגור בפנסיון ליד חטיבת הביניים (המקבילה לתיכון מודרני) שאליה נסע קודם לכן ברכבת.
מעבר לטוקיו
לאחר שסיים את חטיבת הביניים במרץ 1917, עבר קוואבאטה לטוקיו זמן קצר לפני יום הולדתו ה-18.
אהבה כואבת
לקוואבאטה היה רומן אהבה כואב עם האציו איטו, אותה פגש כשהיה בן 20. מכתב אהבה שלא נשלח אליה נמצא במקום מגוריו הקודם בקאמאקורה, מחוז קנאגאווה, בשנת 2014. על פי קאורי קוואבאטה, חתנו של הסופר, רשומה שלא פורסמה ביומנו של הסופר מציינת כי האציו נאנסה על ידי נזיר במקדש שבו שהתה, מה שהוביל אותה לבטל את אירוסיהם.
בית הספר העליון הראשון
קוואבאטה קיווה לעבור את בחינות הכניסה לבית הספר העליון הראשון, שהיה תחת ניהול אוניברסיטת טוקיו הקיסרית. הוא הצליח בבחינה באותה שנה ונכנס לפקולטה למדעי הרוח כסטודנט לאנגלית ביולי 1920. קוואבאטה הצעיר היה באותה עת מוקסם מיצירותיו של חתן פרס נובל אסיאתי אחר, רבינדרנת טאגור.
שינוי פקולטות
במהלך לימודיו באוניברסיטה, עבר קוואבאטה לפקולטה לספרות יפנית וכתב תזה לסיום התואר שכותרתה "היסטוריה קצרה של הרומנים היפניים".
סיפור קצר ראשון
בעודו סטודנט באוניברסיטה, הקים קוואבאטה מחדש את כתב העת הספרותי של אוניברסיטת טוקיו, "שין-שיצ'ו" ("זרם מחשבה חדש"), שלא פעל במשך יותר מארבע שנים. שם פרסם את סיפורו הקצר הראשון, "Shokonsai ikkei" ("מבט מפסטיבל יאסוקוני") בשנת 1921.
סיום לימודים
קוואבאטה סיים את לימודיו ב-1924, ובאותה עת כבר משך את תשומת ליבו של קיקוצ'י קאן, סופר יפני, ושל סופרים ועורכים בולטים אחרים באמצעות הגשת כתביו לכתב העת הספרותי של קיקוצ'י, "בונגיי שונג'ו".
תנועת כתיבה חדשה
באוקטובר 1924, קוואבאטה, ריאיצ'י יוקומיצו וסופרים צעירים אחרים הקימו כתב עת ספרותי חדש בשם "בונגיי ג'ידאי" ("העידן האמנותי"). כתב עת זה היווה תגובה לאסכולה הישנה והמושרשת של הספרות היפנית, ובמיוחד לתנועה היפנית שצמחה מהנטורליזם, בעודו עומד גם באופוזיציה לתנועת הספרות ה"פועלית" או הפרולטרית של האסכולות הסוציאליסטיות/קומוניסטיות.
הרוקדת מאיזו
קוואבאטה החל לזכות בהכרה עבור מספר סיפורים קצרים זמן קצר לאחר סיום לימודיו, וקיבל שבחים על "הרוקדת מאיזו" ב-1926, סיפור על סטודנט מלנכולי שבמהלך טיול רגלי בחצי האי איזו פוגש רקדנית צעירה וחוזר לטוקיו במצב רוח משופר בהרבה.
נישואין
בשנת 1926, קוואבאטה נישא להידקו.
סגנונות כתיבה שונים
בשנות ה-20, קוואבאטה התגורר ברובע הפלבאיי של אסאקוסה, טוקיו. בתקופה זו, התנסה קוואבאטה בסגנונות כתיבה שונים.
אסאקוסה קורנאידן
בספרו "אסאקוסה קורנאידן" ("כנופיית הארגמן של אסאקוסה"), אחד הרומנים של קוואבאטה שפורסם ב-1930, הוא חוקר את חייהם של אנשי השוליים והחברה הגבוהה-נמוכה, בסגנון המהדהד את ספרות סוף תקופת אדו.
המחאה
בשנת 1933, מחה קוואבאטה בפומבי נגד מעצרו, עינויו ומותו של הסופר השמאלני הצעיר טאקיג'י קובאיאשי בטוקיו על ידי המשטרה הפוליטית המיוחדת "טוקו".
מעבר דירה
קוואבאטה עבר מאסאקוסה לקאמאקורה, מחוז קנאגאווה, בשנת 1934, ולמרות שבתחילה נהנה מחיי חברה פעילים מאוד בקרב סופרים ואנשי ספרות רבים שהתגוררו בעיר במהלך שנות המלחמה ומיד אחריהן, בשנותיו המאוחרות הוא הפך למתבודד מאוד.
חוסר ביטחון רגשי
ביצירה שפורסמה ב-1934 כתב קוואבאטה: "אני מרגיש כאילו מעולם לא החזקתי יד של אישה במובן הרומנטי... האם אני אדם מאושר הראוי לרחמים?". אין צורך לקחת זאת כפשוטו, אך זה מראה את סוג חוסר הביטחון הרגשי שקוואבאטה חש, במיוחד לאחר שחווה שני רומנים כואבים בגיל צעיר. אחד מאותם פרקי אהבה כואבים היה עם האציו איטו.
ארץ השלג
אחד הרומנים המפורסמים ביותר שלו היה "ארץ השלג", שהחל ב-1934 ופורסם לראשונה בהמשכים בין 1935 ל-1937. הוא ביסס את מעמדו של קוואבאטה כאחד הסופרים החשובים ביפן והפך לקלאסיקה מיידית, שתוארה על ידי אדוארד ג. סיידנשטיקר כ"אולי יצירת המופת של קוואבאטה".
אמן הגו
הספר שקוואבאטה עצמו החשיב ליצירתו הטובה ביותר הוא "אמן הגו" (1951). זהו רומן חצי-בדיוני המגולל משחק גו מרכזי ב-1938, שבו אמן המשחק מפסיד ליריבו הצעיר, מה שמסמל את תבוסת יפן במלחמת העולם השנייה.
סדרת הצלחות
לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, הצלחתו של קוואבאטה נמשכה עם רומנים כגון "אלף עגורים" (סיפור על אהבה גורלית) ב-1952, "קול ההר", שפורסם בהמשכים בין 1949 ל-1954, "בית היפהפיות הנרדמות" ב-1961, "יופי ועצב" ב-1964, ו"הבירה העתיקה" ב-1962.
נשיא ה-P.E.N היפני
כנשיא ה-P.E.N היפני במשך שנים רבות לאחר המלחמה, מ-1948 עד 1965, היה קוואבאטה כוח מניע מאחורי תרגום הספרות היפנית לאנגלית ולשפות מערביות אחרות.
קצין
קוואבטה מונה לקצין מסדר האמנויות והספרות של צרפת בשנת 1960.
מסדר התרבות של יפן
בשנת 1961 הוענק לקוואבטה מסדר התרבות של יפן.
פרס נובל
ב-16 באוקטובר 1968 הוענק לקוואבטה פרס נובל לספרות, והוא היה ליפני הראשון שזכה להוקרה זו. בהענקת הפרס "על שליטתו הנרטיבית, המבטאת ברגישות רבה את מהות הנפש היפנית", ציינה ועדת פרס נובל שלושה מרומניו: "ארץ השלג", "אלף עגורים" ו"הבירה העתיקה".
תעלומת המוות
ב-16 באפריל 1972 התאבד קוואבטה ככל הנראה באמצעות הרעלת גז, אך מספר מקורבים וחברים, כולל אלמנתו, סבורים כי מותו היה תאונה, וכי הוא ניתק בטעות את ברז הגז בזמן שהכין אמבטיה.