היסטוריה של סברו אוצ'ואה

אוצ'ואה נולד בלווארקה (אסטוריאס), ספרד. אביו היה סברו מנואל אוצ'ואה (על שמו נקרא), עורך דין ואיש עסקים, ואמו הייתה כרמן דה אלבורנוס.

אביו מת כשאוצ'ואה היה בן שבע, והוא ואמו עברו למלגה, שם למד בבית ספר יסודי ותיכון.

התעניינותו של אוצ'ואה בביולוגיה עוררה על ידי פרסומיו של הנוירולוג הספרדי וחתן פרס נובל סנטיאגו רמון אי קחאל.

בשנת 1923 הוא הלך לבית הספר לרפואה של אוניברסיטת מדריד, שם קיווה לעבוד עם קחאל, אך קחאל פרש. הוא למד אצל האב פדרו ארופה, וחואן נגרין היה המורה שלו.

נגרין עודד את אוצ'ואה וסטודנט נוסף, חוסה ולדקאסאס, לבודד קריאטינין משתן. שני הסטודנטים הצליחו וגם פיתחו שיטה למדידת רמות נמוכות של קריאטינין בשרירים.

אוצ'ואה בילה את קיץ 1927 בגלאזגו בעבודה עם ד. נואל פאטון על חילוף חומרים של קריאטין תוך שיפור כישורי האנגלית שלו.

במהלך הקיץ הוא שכלל את הליך הבדיקה עוד יותר, ועם חזרתו לספרד הוא וואלדקאסאס הגישו מאמר המתאר את העבודה לכתב העת Journal of Biological Chemistry, שם הוא התקבל במהירות, מה שסימן את תחילת הקריירה של אוצ'ואה בביוכימיה.

אוצ'ואה השלים את לימודי הרפואה לתואר ראשון בקיץ 1929 ופיתח עניין בנסיעה לחו"ל כדי לצבור ניסיון מחקרי נוסף. עבודתו הקודמת על קריאטין וקריאטינין הובילה להזמנה להצטרף בשנת 1929 למעבדתו של אוטו מאיירהוף במכון קייזר וילהלם לביולוגיה בברלין-דהלם.

בשנת 1930 חזר אוצ'ואה למדריד כדי להשלים את המחקר לתזה שלו לדוקטורט ברפואה, אותה הגן באותה שנה, וקיבל תואר דוקטור לרפואה בשנת 1931.

אוצ'ואה נישא לכרמן גרסיה קוביאן, ולא היו להם ילדים.

Ochoa with his wife

להמשיך בסיפור

לאחר מכן החל בלימודי פוסט-דוקטורט במכון הלאומי למחקר רפואי (NIMR) בלונדון, שם עבד עם הנרי האלט דייל. מחקרו בלונדון עסק באנזים גליאוקסלאז וסימן נקודת מפנה חשובה בקריירה של אוצ'ואה בשני מובנים. ראשית, עבודה זו סימנה את תחילת התעניינותו ארוכת השנים של אוצ'ואה באנזימים. שנית, הפרויקט עמד בחזית המחקר המתפתח במהירות של חילוף חומרים ביניים.

Henry Hallett DaleHenry Hallett Dale

להמשיך בסיפור

בשנת 1933 חזרו בני הזוג אוצ'ואה למדריד, שם החל לחקור את הגליקוליזה בשריר הלב.

בתוך שנתיים הוצע לו ניהול מדור הפיזיולוגיה במכון למחקר רפואי שהוקם זה עתה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת מדריד. למרבה הצער, המינוי נעשה בדיוק כאשר פרצה מלחמת האזרחים בספרד. אוצ'ואה החליט שניסיון לבצע מחקר בסביבה כזו יהרוס לנצח את "סיכוייו להפוך למדען". לפיכך, "לאחר מחשבה רבה, אשתי ואני החלטנו לעזוב את ספרד".

בספטמבר 1936 החלו סברו וכרמן במה שהוא כינה מאוחר יותר "שנות הנדודים", כאשר נסעו מספרד לגרמניה, לאנגליה ולבסוף לארצות הברית בטווח של ארבע שנים.

אוצ'ואה עזב את ספרד וחזר למכון קייזר וילהלם לביולוגיה של מאירהוף, שעבר כעת להיידלברג, שם מצא אוצ'ואה מוקד מחקר שהשתנה באופן עמוק. עד 1936 הפכה המעבדה של מאירהוף לאחד המתקנים הביוכימיים המובילים בעולם שהתמקדו בתהליכים כמו גליקוליזה ותסיסה. במקום לחקור "עוויתות" שרירים, המעבדה עסקה כעת בטיהור ואפיון האנזימים המעורבים בפעולת השרירים, אך היו מעורבים בתסיסת שמרים.

בין השנים 1938 ל-1941 הוא שימש כמדגים ועוזר מחקר של נאפילד באוניברסיטת אוקספורד.

לאחר מכן עבר אוצ'ואה לארצות הברית, שם החזיק שוב בתפקידים רבים במספר אוניברסיטאות. בין השנים 1940 ל-1942, עבד אוצ'ואה בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס.

בשנת 1942 הוא מונה לעמית מחקר ברפואה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ניו יורק, ובהמשך הפך שם לפרופסור משנה לביוכימיה (1945), פרופסור לפרמקולוגיה (1946), פרופסור לביוכימיה (1954) וראש המחלקה לביוכימיה.

בשנת 1959 הוענק לאוצ'ואה ולארתור קורנברג פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה "על גילוי המנגנונים בסינתזה הביולוגית של חומצה ריבונוקלאית וחומצה דאוקסיריבונוקלאית".

Arthur Kornberg

להמשיך בסיפור

אוצ'ואה קיבל את המדליה הלאומית למדעים של ארה"ב בשנת 1978.

אוצ'ואה המשיך במחקר על סינתזת חלבונים ושכפול נגיפי RNA עד 1985, אז חזר לספרד וייעץ לרשויות מדיניות המדע הספרדיות.

סברו אוצ'ואה הלך לעולמו במדריד, ספרד, ב-1 בנובמבר 1993.

Severo Ochoa Monument

להמשיך בסיפור